א. חלומות פרעה היו ההתחלה של ירידת בני ישראל למצרים וגלות מצרים, כי הגלות נמשל לחלום - "היינו כחולמים" - שבו נדמה לאדם שאוהב את ה' ואוהב את עולם הזה באותו הרגע, כמו שבחלום יכול להיות חיבור ב' הפכים. אך בזה יכול להיות גם מעלה כי שורש החלום הוא גבוה מאוד. 

ובעבודת האדם: בזמן הגלות מאירים הכוחות מקיפים שהם בלתי מוגבלים, ועל זה נאמר "השוכן אתם בתוך טומאתם", משא"כ בזמן הבית שטמא אסור להיכנס למקדש. 

וההוראה מזה הוא שמפני שנמצאים בזמן שבו אין סדר - "היינו כחולמים", צריך להיות העבודה באופן ד"חטוף ואכול חטוף ושתי", גם אם חושב שאינו ראוי לעבודה זו, כולל גם לימוד החסידות שהרי בדורנו "מותר ומצוה לגלות זאת החכמה", אף שבדורות הראשונים הוצרכו להכנות וכו'. ודוקא ע"י העבודה בגלות באופן הנ"ל זוכים ל"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - עליה באופן של דילוג.  

ב. האמור לעיל מרומז בשם אפרים "כי הפרני אלוקים בארץ עניי", שדוקא ע"י הירידה למצרים נעשה עלי' ביוסף - "כי הפרני אלוקים בארץ עניי" (אף שגם לפני כן היה במעלה גבוהה ביותר שלכן נענש על זה שעשה כלי בדרך הטבע כדי להינצל, ועמד בדביקותו בה' גם במצרים). 

א. נרות המשכן והמקדש ניתנו בזמן של אור, ולכן בהם לא היה הכרח להוסיף נר בכל לילה ואין הכרח להאיר את הלילה ואת החוצה, כי בזמן המקדש ישנו אור גם ב"חוצה". משא"כ נרות חנוכה ניתנו בזמן של חושך שאז צריך עבודה במסירת נפש, וצריכים להאיר את החושך ואת החוצה ולהוסיף בכל לילה. 

ותובעים עבודה זאת מכל אחד, שכל אחד צריך להיות "אמבאסאדאר" של הקב"ה, להאיר את העולם באופן הנ"ל. 

ב. במצות נר חנוכה ישנם ב' שינויים משאר המצות: (א) שישנה מציאות של מהדרין מן המהדרין, (ב) ושכל אחד מקיים את המצוה בהידור. 

ויובן בהקדים שבההנהגה שלמעלה ישנם כמה בחינות: (א) הצלחה שעל פי טבע - שבא על ידי קיום המצות. (ב) נס שלמעלה מהטבע - שבא על ידי הידור מצוה. (ג) והנהגה שלמעלה מנס (ולמעלה ממציאות) - נר חנוכה, שהרי בעצם לא היו צריכים לנס מפני שטומאה דחוי' בציבור, ומ"מ נעשה נס. וזה בא על ידי עבודה במסירות נפש שבו אין האדם מציאות כלל.

וזהו שחנוכה, שבו הי' הנהגה באופן הג', מעורר אצל בני ישראל את המסירות נפש שלמעלה ממציאות, שאז קיום המצוות הוא ללא הגבלה עד לאופן ד"מהדרין מן המהדרין".