בחודש ניסן אומרים את פרשת הנשיא בכל יום (עד יום י"ב) ומטעם זה אין אומרים תחנון בימים אלו. וצריך להבין מדוע נקבע זכר לענין קרבנות הנשיאים שהיה ענין חד פעמי, ושייך למשכן (שקדם גם לבית ראשון ושני)?

והביאור בזה: ענין החינוך הוא ההתחלה והיסוד לכל העבודה הבאה לאחרי החינוך, ולכן עושים זכר לחנוכת המזבח כי החנוכה הוא ענין נצחי הפועל על כל הדורות.

והנה על פי הנ"ל רואים שבחודש ניסן מודגש ענין הנצחיות דנשיאי ישראל. וזה שייך במיוחד לב' ניסן יום ההילולא דאדמו"ר נ"ע והתחלת הנשיאות דכ"ק מו"ח אדמו"ר. כידוע פתגם כ"ק אדמו"ר נ"ע "איך גיי אין הימל, די כתבים לאז איך אייך", שהכוונה בזה הוא שעל ידי הכתבים לוקחים אותו כפי שנמצא ב"הימל", ועל ידי הכתבים נמצא אדמו"ר נ"ע גם בגשמיות העולם. ועל דרך זה בנוגע לכ"ק מו"ח אדמו"ר שעל ידי כתביו ספריו ונכסיו (גם) הגשמיים מתקשרים עמו בעצמו ובגשמיות. וכפי שמבאר במאמרו הראשון "קדושה לא זזה ממקומה וכו' ומקום התורה והעבודה של צדיק בקדושתו הוא גם לאחר עלותו וכו' לחיים האמיתיים וכו' וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה קדושתו עליהם וכו'".

וההוראה מזה הוא שצריכים להתקשר עם נשיאי ישראל שבכל דור, ובדורנו - בנשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שעל ידי זה מקבלים מהנצחיות של נשיא הדור.