על הפסוק (ח, כח) "ויקטר המזבחה" מפרש רש"י: "משה שמש כל שבעת ימי המילואים בחלוק לבן". 

וצריך להבין מדוע אין רש"י מפרש את העיקר, שמשה שימש בכהונה (דחלוק לבן הוא רק פרט), ומדוע משנה מלשון התורת כהנים ששם איתא: "הי' משה משמש בכהונה גדולה". 

והנה, יש מפרשים שכוונת רש"י הוא שלמשה לא היה גדר של כהונה ושימושו היה רק בהוראת שעה. אך קשה לפרש כן שהרי רש"י עצמו כתב בפרשת תצוה (כט, כד) "ומשה כהן" (ובכמה מקומות כותב שמשה היה כהן).

והביאור בזה: במשכן היו ב' ענינים: (א) בית מוכן להקריב קרבנות - כהמקדש. (ב) "ונועדתי לך שם", המקום שבו היה גילוי הנבואה למשה (שענין זה לא היה בבית המקדש שהרי לא מצינו שהנביא הוצרך להיות בבית המקדש בעת גילוי הנבואה). ולפני הקמת המשכן היה ענין זה ("ונועדתי") באהלו של משה. וזהו הביאור במאמר התורת כהנים שדוקא אהרן הוא ב"אל יבוא בכל עת אל הקודש", משא"כ משה שהרי משה "תמיד היה נכנס לפני ולפנים לשמוע הדיבור" (כפירוש הראב"ד), ואם כן סבירא ליה לרש"י שאף שהיה משה כהן מכל מקום ענין הכהונה שבו לא היה ענין בפני עצמו - שאז היה צריך לבגדי כהונה - אלא חלק מענינו בתור מקבל התורה מהקב"ה. וזהו שמפרש רש"י שמשה שימש בחלוק לבן להדגיש שהכהונה לא היה ענין בפני עצמו אלא חלק מה"ונועדתי" שלכן לא הוצרך לבגדי כהונה. 

והנה התורה היא נצחית וההוראה מזה הוא שלכל אחד, בעת המתאים, צריך להעלות את עצמו למעלה אפילו מענין השירות והעבודה, אלא יהיה כולו דבוק ומקושר בדבר ה' - שבתורה – על דרך תורתו אומנתו.