איתא בגמרא (יבמות סב, ב) "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא כו' וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה". וצריך להבין איך שייך שתלמידי רבי עקיבא – שאמר "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" - לא ינהגו כבוד זה בזה. ונתבאר, שאדרבא מפני שהיו תלמידי רבי עקיבא הנה כשכל אחד הבין את דברי רבו באופן אחר מפני שאין דיעותיהם שוות, הנה לא היה יכול לנהוג בו כבוד כי הרי חשב שחבירו טועה בדברי רבו. ודוקא מפני אהבת ישראל נוגע לו טעותו של חבירו.  

אך לפי זה קשה איך שייך שבגלל ענין זה לחוד יענשו כולם? ויובן בהקדים סיפור אחר בגמרא שגם שם נאמר לשון זה - "כולן מתו בפרק אחד" - דבירושלמי (סנהדרין פרק א, הלכה ב) איתא "עשרים וארבע קריות (קרונות) של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסה בהן עין הרע ומתו כולם בפרק אחד". ויש לומר שגם בנדון דידן הרי זה וזה גורם, שהמיתה היה מפני "שלא נהגו כבוד" בצירוף עם המספר כ"ד אלף תלמידים - שכ"ד הוא בחי' הדין (שעל פי זה מובן מדוע מתו כולן בפרק אחד, שלכאורה איך שייך שנתמלאה סאתם של כל התלמידים בפרק אחד? אלא שסיבת המיתה, כנ"ל היא גם העין הרע שמצד ריבוי התלמידים).  

והנה, סיפור זה הוא הוראה לכל אחד. וזה קשור עם ל"ג בעומר יום הילולא של רשב"י שהיה מתלמידי רבי עקיבא - שלימד אותם לאחרי המאורע דפסקו למות - וכמודגש בסיפור שלאחרי שרשב"י היה במערה י"ג שנה חיפש ענין של אהבת ישראל - "איכא מילתא דבעי לתיקוני" - אף שהיה זה רק עבור הכהנים שדרו במקום ההוא, ורק כדי שלא יצטערו. ועל ידי הנהגתו תיקן את הענין שלא נהגו כבוד זה בזה והנחיל לכל אחד את הכח להגיע להשלימות דאהבת ישראל.