איתא בגמרא "בג' דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה והרצאת קרבן". וצריך להבין להדיעה שהטבילה והרצאת הקרבן היה בשבת - ביום מתן תורה, שסבירה ליה שסיום פרשת משפטים היה ביום מתן תורה - לכאורה זהו היפך דין מפורש שאסור לטבול לשם גירות בשבת? (ואף שזהו רק דין דרבנן, מכל מקום קשה לומר שבני ישראל נכנסו לברית בדבר שאסור מדרבנן).

ויובן בהקדים, שהגמרא אינה מונה קבלת המצוות בג' דברים שבהם נכנסו לברית, והטעם הוא מפני שקבלת המצות אינו חלק מהתנאים שבהם נכנסים לברית אלא הוא חלק מהברית עצמו. ועל פי זה יש לומר שבני ישראל לא קיבלו את המצות עד ששמעו את עשרת הדברות (כדלקמן), ואם כן הטבילה שהיה לפני עשרת הדיברות לא פעלה את הגירות ולכן מותרת. 

דהנה, רש"י מפרש שכשאמרו בני ישראל "כל אשר דיבר ה' נעשה" אין הכוונה לכל המצוות אלא רק למצוות שנצטוו עד אז. ויש לומר שגם לפי פשטות הגמרא שמשמע שבני ישראל קיבלו את כל התורה אז, הנה מפני שאז עדיין לא היה בעולם גדר מצות "שנצטוו מפי הגבורה", אם כן אין זה נחשב קבלה עד הציווי שאז דוקא יכלו לקבל מצוות אלו.

וזהו הביאור בזה שדוקא במתן תורה ירד הקב"ה לעולם הזה - "וירד הוי' על הר סיני", "ואני המתחיל" - אף שגם לפני מתן תורה היה התגלות נבואה לאבות ומשה, וגם זה שמתן תורה היה הגירות של כלל ישראל, והוא מפני שהגילוי דמתן תורה הוא, כנ"ל, בהתחדשות גמורה שלכן נעשו בני ישראל מציאות חדש, ולכן הגירות נפעלה דוקא בעת מתן תורה.