לקוטי שיחות חל"ד ע' 82 (ראה ב)
קיצור
ברש"י (טו, ח): "פתוח תפתח: אפילו כמה פעמים". ואחר כך (טו, י): "נתון תתן לו: אפילו מאה פעמים".
והנה, בפשטות הטעם שרש"י משנה מ"כמה פעמים" ל"מאה פעמים" - דלא כבספרי ששם נאמר מאה פעמים בב' הפסוקים - הוא מפני שהכתוב הראשון מלמדנו שהחיוב הוא כמה פעמים והפסוק השני מוסיף אפילו מאה פעמים.
והנה יש מקום לומר שהפסוק הראשון מדבר על "די מחסורו אשר יחסר לו" - מילוי כל צרכיו ובזה הציווי הוא אפילו כמה פעמים, אך ב"נתון תיתן" הכוונה היא למתנה מועטת שצריך ליתן גם מאה פעמים. אך צריך עיון קטן שהרי לאחרי שנאמר שישנו חיוב לתת לו די מחסורו מובן שגם "נתון תתן" כולל גם נתינת הצדקה באופן של "די מחסורו".
ונראה לומר שהחילוק בין ב' הפסוקים הוא ש"פתוח תפתח" קאי על האדם הנותן, ש"לא תאמץ את ידך ולא תקפוץ את ידך גו'", ו"נתון תתן לו" קאי על הנתינה לעני - (שלכן העתיק רש"י תיבת "לו" בד"ה). ולכן נאמר "מאה פעמים" שמתאים לנתינה בפועל דוקא בשייכות ל"נתון תתן", משא"כ בפתיחת הלב ששם אין שייך לומר מאה פעמים, והחידוש הוא שאף שפתח את ליבו פעם אחת ישנו חיוב שיפתח עוד פעם - דהיינו שלא רק בנתינה הראשונה אלא כל נתינה תהיה בפתיחת הלב.
ועל דרך ההלכה: מהרמב"ם משמע שהנתינה בספר פנים יפות אינה חלק מעצם מצות הצדקה אלא מעלה נוספת בצדקה, שלכן מזכיר את המעלות בנתינת הצדקה בפרק בפני עצמו בהפסק כמה פרקים מביאור עצם חיוב הצדקה. אך יש לומר שלרש"י פתיחת הלב היא חלק מעצם מצות הצדקה שלכן התחלת הציווי אינה על המעשה - "נתון תתן" - אלא ב"פתוח תפתח" בהמשך ל"לא תאמץ את לבבך". ורק שלאחר זה ממשיך "לא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך גו'" שגם כשחסר לו בפתיחת הלב (ועד שצריך להבטיח לו "כי בגלל הדבר הזה גו'") לא יחסר מהנתינה בפועל.
מיינה של תורה: מדובר באדם שיש לו מלחמה עם נפש הבהמית לתת צדקה "יש לך אדם שמצטער אם יתן או לא יתן", והנתינה היא מצד הבחירה חפשית שמעצם הנפש, שלכן נאמר לשון מקור "פתוח תפתח", שהמקור שאינו בהגבלה מורה על הנתינה שבאה מעצם הנפש, שאז הנתינה היא "אפילו כמה פעמים" - ללא הגבלה. ואח"כ מבאר שגם כשבגלוי חסר בהגילוי דעצם הנפש, מ"מ מכיון שכפסק הרמב"ם כל אחד "רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות את כל המצוות כו'" - שישנו לעצם הנפש ורק שאינו בגילוי אזי הנתינה היא "מאה פעמים", שאף שבכללות מאה פעמים מורה על נתינה שאינה מוגבלת, מ"מ יש בה הגבלה מסוימת. אך כנ"ל כשההנתינה היא בבחירה החפשית שמצד עצם הנפש אזי הנתינה היא ללא הגבלה - "אפילו כמה פעמים".
והנה, בפשטות הטעם שרש"י משנה מ"כמה פעמים" ל"מאה פעמים" - דלא כבספרי ששם נאמר מאה פעמים בב' הפסוקים - הוא מפני שהכתוב הראשון מלמדנו שהחיוב הוא כמה פעמים והפסוק השני מוסיף אפילו מאה פעמים.
והנה יש מקום לומר שהפסוק הראשון מדבר על "די מחסורו אשר יחסר לו" - מילוי כל צרכיו ובזה הציווי הוא אפילו כמה פעמים, אך ב"נתון תיתן" הכוונה היא למתנה מועטת שצריך ליתן גם מאה פעמים. אך צריך עיון קטן שהרי לאחרי שנאמר שישנו חיוב לתת לו די מחסורו מובן שגם "נתון תתן" כולל גם נתינת הצדקה באופן של "די מחסורו".
ונראה לומר שהחילוק בין ב' הפסוקים הוא ש"פתוח תפתח" קאי על האדם הנותן, ש"לא תאמץ את ידך ולא תקפוץ את ידך גו'", ו"נתון תתן לו" קאי על הנתינה לעני - (שלכן העתיק רש"י תיבת "לו" בד"ה). ולכן נאמר "מאה פעמים" שמתאים לנתינה בפועל דוקא בשייכות ל"נתון תתן", משא"כ בפתיחת הלב ששם אין שייך לומר מאה פעמים, והחידוש הוא שאף שפתח את ליבו פעם אחת ישנו חיוב שיפתח עוד פעם - דהיינו שלא רק בנתינה הראשונה אלא כל נתינה תהיה בפתיחת הלב.
ועל דרך ההלכה: מהרמב"ם משמע שהנתינה בספר פנים יפות אינה חלק מעצם מצות הצדקה אלא מעלה נוספת בצדקה, שלכן מזכיר את המעלות בנתינת הצדקה בפרק בפני עצמו בהפסק כמה פרקים מביאור עצם חיוב הצדקה. אך יש לומר שלרש"י פתיחת הלב היא חלק מעצם מצות הצדקה שלכן התחלת הציווי אינה על המעשה - "נתון תתן" - אלא ב"פתוח תפתח" בהמשך ל"לא תאמץ את לבבך". ורק שלאחר זה ממשיך "לא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך גו'" שגם כשחסר לו בפתיחת הלב (ועד שצריך להבטיח לו "כי בגלל הדבר הזה גו'") לא יחסר מהנתינה בפועל.
מיינה של תורה: מדובר באדם שיש לו מלחמה עם נפש הבהמית לתת צדקה "יש לך אדם שמצטער אם יתן או לא יתן", והנתינה היא מצד הבחירה חפשית שמעצם הנפש, שלכן נאמר לשון מקור "פתוח תפתח", שהמקור שאינו בהגבלה מורה על הנתינה שבאה מעצם הנפש, שאז הנתינה היא "אפילו כמה פעמים" - ללא הגבלה. ואח"כ מבאר שגם כשבגלוי חסר בהגילוי דעצם הנפש, מ"מ מכיון שכפסק הרמב"ם כל אחד "רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות את כל המצוות כו'" - שישנו לעצם הנפש ורק שאינו בגילוי אזי הנתינה היא "מאה פעמים", שאף שבכללות מאה פעמים מורה על נתינה שאינה מוגבלת, מ"מ יש בה הגבלה מסוימת. אך כנ"ל כשההנתינה היא בבחירה החפשית שמצד עצם הנפש אזי הנתינה היא ללא הגבלה - "אפילו כמה פעמים".