מצות צדקה נאמרה בפרשת ראה, ויש לבאר את הקשר דמצות צדקה לחודש אלול שחל בסמיכות לפרשת ראה. ויובן בהקדים שהרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג') מבאר ש"אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב מכל מקום רמז יש בו עורו ישנים כו' ומפני ענין זה נהגו ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכיפורים כו' ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים וכיבושין כו'". ואם כן יש לומר שגם בימי אלול - שגם הם ימי תשובה - יש להרבות בצדקה. 

והנה, הטעם שהרמב"ם מקדים "להרבות בצדקה" ל"ובמעשים טובים ולעסוק במצות", יובן בהקדים שישנם ב' אופנים שהאדם מקבל את צרכיו מהקב"ה (א) בצדקה וחסד (ב) מן הדין. שהצדיקים הם "רחוקים מצדקה" כי אינם צריכים צדקה. ואם כן קס"ד שבימי הדין, שאז שוקלים את מעשי האדם, העיקר הוא להרבות במעשים טובים שאז יזכה בדין, ולכן משמיענו הרמב"ם שצריך להרבות בצדקה כי זה גופא שהמעשים שלנו תופסים מקום לגבי הקב"ה (שלכן זוכים בדין) הוא צדקה וחסד של הקב"ה. 

ובפנימיות הענינים: עיקר ענין ראש השנה מצד הקב"ה הוא "שתמליכוני עליכם", שלכן מבקש הקב"ה מבני ישראל "אמרו לפני מלכיות", ומצד הנבראים ענין ראש השנה הוא שהקב"ה יושב ודן את העולם. ולפי זה יש לומר שזה שצריך להרבות במעשים טובים הוא מצד ענין הדין ומשפט שבימים אלו, אך זה שהקב"ה משפיל את עצמו להיות מלך על עם הוא רק כאשר נרגש בעם ביטול מוחלט להקב"ה, שגם כשהם צדיקים ויכולים לזכות בדין בזרוע הם מרבים בצדקה כדי לזכות לצדקתו של הקב"ה ולזכות בדין.