הרמב"ם מפרש שבעשי"ת "התשובה יפה ומתקבלת היא מיד" כמ"ש "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". וצריך להבין מהי השייכות דפסוק זה לתשובה בפרט - ולא לכללות הקירבה לה' ע"י שאר עניני תומ"צ? ומהו כפל הלשונות "דרשו" ו"קראוהו", ו"בהמצאו" ו"בהיותו קרוב"?

והביאור בזה: מציאה באה בהסיח הדעת, וא"כ פירוש "בהמצאו" הוא שהקב"ה נמצא גם למי שאינו ראוי לכך - והיינו שצריך לעבודת התשובה - שהקב"ה נמצא גם איתו מפני האהבה העצמית של הקב"ה ל"נער ישראל". ו"בהמצאו" מעורר באדם "דרשו" – שתמורת זה שלא חיפש את הקב"ה (דלא שייך לחפש מציאה) יהי' דרישה – שמשמעה דרישה בתוקף.

אך האדם הצריך לתשובה יכול לחשוב שהן אמת שהקב"ה נמצא איתו, אך מפני מצבו אין זה בגילוי, ולכן ממשיך הכתוב "בהיותו קרוב" שהקב"ה גם קרוב אליו בגילוי. וזה מעורר אצל האדם "קראוהו" שלא רק שדורש את הקב"ה בפנימיות נפשו אלא שבא בגילוי שהו"ע הקריאה.

ויש לקשר זה עם פרשת האזינו, שעל המדרש שמבאר שמשה הי' "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ" מפרש אדה"ז ש"שמים" הוא תורה ו"ארץ" הוא מצוות. והביאור בזה (דלכאורה איך שייך לומר שמשה היה רחוק מן המצוות?): "מצות" הם בבחי' מציאה שהרי עיקר ענינים הוא הקיום לא מתוך שכל והבנה אלא מתוך קב"ע. וזהו "רחוק" שאינו מקיים אותם מפני שהם קרובים איליו - שמבין את המעלה שבהם - אלא מקיים אותם בקב"ע. ו"שמים" קאי על התורה – בחי' קריאה – שהרי ענין התורה הוא הבנה והשגה שעי"ז נעשה יחוד נפלא עם הקב"ה.