בנוגע לתולדותיו של אדם מצינו דבר פלא, שלקין - שהרג את אחיו וכל צאצאיו נאבדו - הי' בן בשם חנוך, ש"ויהי בונה עיר" – שעסק בישובו של עולם. ולשת - שממנו הושתת העולם ונח הי' מבניו - הי' ג"כ בן בשם חנוך, אך "ואיננו" שלא הי' לו קיום בעולם.

והביאור בפשטות הוא שהסיפור על קין מורה על עבודת התשובה שלו, שלא זו בלבד שהתחרט על מעשיו הלא טובים אלא עוד זאת עסק בפועל ממש בקיום העולם.

והנה, ע"פ פנימיות הענינים שהתורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים, הנה קין הוא במדריגה נעלית ביותר ע"ש "קניתי איש את ה'" - בחי' רצוא, ושת הוא בחי' שוב. שבכל א' מג' הקווין דתורה ועבודה וגמ"ח ישנו רצוא ושוב, ולדוגמא בתורה הלימוד "להגדיל תורה ולהאדירה" הוא רצוא, והלימוד בכדי לידע את המעשה אשר יעשון הוא שוב. 

והנה ההוראה היא שכל אחד מאופני העבודה צריך להיות כלול מהעבודה בקצה השני. ולכן קין שהוא בחי' רצוא בנה עיר שהו"ע השוב, ושת שהוא בבחי' שוב, הי' לו בן ש"ואיננו כי לקח אותו האלוקים" שהו"ע הרצוא.

וחנוך רומז לחינוך, שאף שבחיצוניות נראה שאין החינוך עיקר ותכלית בפני עצמו אך מ"מ בפנימיות החינוך הוא היסוד דכל העבודה. הנה, עד"ז הרצוא שישנו בעבודה דשוב והשוב שישנה בעבודה דרצוא, אינו אינו רק פרט אלא יסוד ועיקר, והוא הביטול והתקשרות עצמית להקב"ה.

וזה קשור עם כללות פרשת "בראשית ברא", כי דבר ה' המהווה את העולם הוא בבחי' רצוא ושוב, כי התהוות עולם בבחי' העלם וגבול הוא דוקא על ידי הארה שבאה בבחי' שוב, אך כדי שלהארה זו יהי' הכח להוות צריכה להיות בבחי' רצוא ודביקות במקורה.