באגרת כ"ק מו"ח אדמו"ר מסתפק (מצד הטעם שאין מדלגין מנביא לנביא) האם אומרים פסוקי הפטרת ראש חודש בשבת חנוכה. וצריך להבין הרי ספק זה הוא גם כשיום א' דראש חודש חל בשבת, שאז פוסק הבית יוסף שאומרים הפסוק הראשון והאחרון דמחר חודש, משא"כ הרמ"א פוסק שאין אומרים. ואדמ"ר הרש"ב כותב שאביו הי' אומר גם פסוקי מחר חודש, וא"כ מדוע ישנו ספק בנוגע לשבת חנוכה שחל בר"ח? 

ויש לומר שההפטורת דראש חודש ומחר חודש קשורים בתוכנם, ולכן סובר הבית יוסף שאינם בגדר ד"אין מפטירין בשני ענינים", ולכן גם למנהגינו שאומרים פסוקי מחר חודש לאחר הפטרת ראש חודש, עדיין ישנו ספק בנוגע להוספת פסוקי מחר חודש בהמשך לההפטורה דחנוכה. 

והנה, בשנת תש"א הדפיס כ"ק מו"ח אדמו"ר סידור ובו "סדר ההפטרות שיש בהם חילוקי מנהגים", שממנו משמע שמוסיפים עוד פסוקים גם אם אינם בענין אחד, שהרי כותב שכששבת פרשת ראה חל בערב ראש חודש אלול מפטירין "עניה סוערה" ומוסיפין פסוק ראשון ואחרון של הפטורת מחר חודש. 

ויש לומר שלמעשה בשבת חנוכה שחל ביום א' דראש חודש יש להוסיף הן את פסוקי ראש חודש והן את פסוקי מחר חודש (אף שלהוסיף ד' פסוקים הוא חידוש גדול יותר שהרי אמירת ב' פסוקים אינו נחשב קריאה חשובה, כמו שמצינו גבי קריאת התורה שצריך להיות לכל הפחות ג' פסוקים בכל עליה).