איתא במשנה בריש מסכת ר"ה: "ארבעה ראשי שנים הם, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים כו' באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים בחמשה עשר בו". והנה, על פי הכלל שנעוץ תחילתן בסופן צריך לומר שישנו שייכות מיוחדת בין ראש השנה למלכים ולרגלים לראש השנה לאילן.

ויובן בהקדים הטעם ע"ד החסידות שהרגלים נקבעו לפי מצב תבואת השדה (אביב, קציר, אסיף): בני ישראל נקראים "ראשית תבואתה", שנזרעים בארץ, שהו"ע ירידת הנשמה למטה, כדי "להצמיח כמה כורין" - העלי' שבא ע"י הירידה. ומצמיחת התבואה יש ללמוד גם על אופן עבודת בני ישראל, שהצמיחה נעשית על ידי ריקבון הגרעין - עבודה מתוך ביטול, ו"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - שהעליה היא ע"י שמחה הפורצת כל הגדרים.

וזהו שהרגלים נקבעו על סדר זמני השנה, כי גם ברגלים ישנם ב' ענינים אלו: (א) הליכה ברגל (ענינה של היו"ט, שלכן מי שאינו יכול לעלות ברגליו פטור) ענינה העבודה בקב"ע וביטול, (ב) והמועדים הם מועדים לשמחה - השמחה שנעשית בעת הצמיחה.

וזהו הקשר בין ר"ה לרגלים ולמלכים, כי ענין המלך הוא (א) לפעול ביטול בעם, (ב) ועי"ז הוא מגביה אותם למדריגה גבוהה יותר - התהוות חדשה שע"י הצמיחה. 

והנה, גם במועדים גופא ישנם חילוקים שבפסח לא נאמר שמחה, ובסוכות נאמר שמחה ג' פעמים, והוא מפני שבסכות "פירות האילן בפנים", והתהוות מציאות חדשה הוא בעיקר בפירות האילן, שהרי בתבואה גם הזרע הנזרע היא חטה הראוי' לאכילה, משא"כ באילן, הרי אין טעם בגרעין הנזרע, והפירות הצומחים הם איכות אחרת (ולכן יש שהות ועיכוב רב בין הנטיעה לצמיחת פירות האילן - מצד ריחוק הערך שביניהם), והפירות הצומחים ראויים לאכילה מיד. ולכן דוקא בסוכות הוא תכלית ושלימות השמחה מצד השלימות בצמיחה.

וזהן השייכות בין תחילתן לסופן - "ראש השנה למלכים ולרגלים" ו"ראש השנה לאילן" - שהעילוי הנרמז בתחילת המשנה מודגש בעיקר בסיום המשנה - "ראש השנה לאילן".