לקוטי שיחות חל"ו ע' 115 (משפטים ג)
קיצור
ברש"י (כד, ו): "אגנות: שני אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם. ומכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים שאין הזאה בלא טבילה".
וצריך להבין, הרי פסוק זה לא איירי על ההזאה אלא על שימת הדם באגנות, ואם כן פירוש זה - "מכאן למדו רבותינו כו' הזאת דמים" - היה צריך רש"י לפרש לקמן על הפסוק "ויזרק על העם" (כמו שהוא בגמרא)? וקשה עוד יותר, שהרי אומר "מכאן למדו" שכוונתו לשלול שאי אפשר ללמוד זה מכתוב אחר. ועוד קשה הרי פירוש רש"י אינו ספר הלכה, ואם כן מדוע מביא זה "שנכנסו אבותינו לברית גו'", למאי נפקא מינה לפירוש הכתובים? ומדוע לא הזכיר רש"י גם הרצאת הדם על המזבח (כהגירסא בגמרא "הרצאת דם", שכפרש"י שם קאי על הרצאה על גבי המזבח, ורש"י משנה ל"הזאת דם" - שהכוונה הוא הזאה על בני ישראל)?
והביאור בזה: בכתוב כאן מפורש דבר חידוש - "ויקח משה חצי הדם גו' וחצי הדם גו'" - חלוקת הדם לב' חצאין, וכפרש"י "מלאך בא וחלקו". ומזה שדוקא כאן (ולא בשאר מקומות שחלקו הדם) מצינו מעשה מיוחד של חלוקת הדם, רואים שהזאה זו - "מכאן למדו" - הכניסה את אבותינו בברית. דכמו שמצינו שענין הברית הוא בתירת הבהמה לב' חלקים, כך גם הברית דפרשתנו היה על ידי שחלקו את הדם לב' חלקים. וכמו שמובן שמילה הוא ענין הברית כך גם הזאה הוא ברית, ומפני שאי אפשר להזאה בלא טבילה לכן הטבילה היא הכשר לברית.
אך ביאור זה אינו מספיק כי מזה שהפירוש בא לאחרי הפירוש על "באגנות" מוכח שעיקר כוונת רש"י הוא לפרש (לא השאלה הכללית הנ"ל) אלא לבאר הטעם שהוצרכו לשתי אגנות. ויש לומר שלרש"י תוכן ענין הכניסה בברית לא היה על ידי שני חצאי הדם - כפירוש המפרשים שחצי הדם זרק על בנ"י וחצי הדם זרק על המזבח - אלא על ידי הדם ששם משה בשתי האגנות.
והביאור: רש"י מפרש "שתי אגנות, אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים" (וכוונתו לשלול הפירוש שגם הדם שזרק על המזבח שם תחילה באגנות) כי לרש"י הברית היה ע"י שתי סוגי הדם שבשתי האגנות, דהעולה שייכת להקב"ה ושלמים יש בהם חלק לבעלים, וע"י שזרק משה כל סוג דם בפני עצמו הרי זה גדר של ברית (כאילו עברו בני ישראל בין שתי חלקי הדם), כי על ידי הזריקה על בני ישראל נתאחדו ב' חלקי הדם [דהיינו שהברית היה על ידי ב' חלקי הדם שזרק על בני ישראל, ולא על ידי הדם שזרק על גבי המזבח, כי בדם שזרק על גבי המזבח לא מצינו כעין פעולת העברה בין שני בתרי העגל].
ועל פי זה מובן שהאחדות שעל ידי ברית זה חזקה ומעולה מהאחדות שעל ידי העברה בין ב' חלקי העגל בברית בין הבתרים, שבנוגע לבתרים נשארים הבתרים חלוקים, אך פה נתאחדו ב' חלקי הדם. כי האבות היו מרכבה להקב"ה, אך מ"מ יש כאן שני דברים המרכבה והרוכב, אך על ידי מתן תורה ניתן הכח להתאחד עם הקב"ה בתכלית היחוד.
וצריך להבין, הרי פסוק זה לא איירי על ההזאה אלא על שימת הדם באגנות, ואם כן פירוש זה - "מכאן למדו רבותינו כו' הזאת דמים" - היה צריך רש"י לפרש לקמן על הפסוק "ויזרק על העם" (כמו שהוא בגמרא)? וקשה עוד יותר, שהרי אומר "מכאן למדו" שכוונתו לשלול שאי אפשר ללמוד זה מכתוב אחר. ועוד קשה הרי פירוש רש"י אינו ספר הלכה, ואם כן מדוע מביא זה "שנכנסו אבותינו לברית גו'", למאי נפקא מינה לפירוש הכתובים? ומדוע לא הזכיר רש"י גם הרצאת הדם על המזבח (כהגירסא בגמרא "הרצאת דם", שכפרש"י שם קאי על הרצאה על גבי המזבח, ורש"י משנה ל"הזאת דם" - שהכוונה הוא הזאה על בני ישראל)?
והביאור בזה: בכתוב כאן מפורש דבר חידוש - "ויקח משה חצי הדם גו' וחצי הדם גו'" - חלוקת הדם לב' חצאין, וכפרש"י "מלאך בא וחלקו". ומזה שדוקא כאן (ולא בשאר מקומות שחלקו הדם) מצינו מעשה מיוחד של חלוקת הדם, רואים שהזאה זו - "מכאן למדו" - הכניסה את אבותינו בברית. דכמו שמצינו שענין הברית הוא בתירת הבהמה לב' חלקים, כך גם הברית דפרשתנו היה על ידי שחלקו את הדם לב' חלקים. וכמו שמובן שמילה הוא ענין הברית כך גם הזאה הוא ברית, ומפני שאי אפשר להזאה בלא טבילה לכן הטבילה היא הכשר לברית.
אך ביאור זה אינו מספיק כי מזה שהפירוש בא לאחרי הפירוש על "באגנות" מוכח שעיקר כוונת רש"י הוא לפרש (לא השאלה הכללית הנ"ל) אלא לבאר הטעם שהוצרכו לשתי אגנות. ויש לומר שלרש"י תוכן ענין הכניסה בברית לא היה על ידי שני חצאי הדם - כפירוש המפרשים שחצי הדם זרק על בנ"י וחצי הדם זרק על המזבח - אלא על ידי הדם ששם משה בשתי האגנות.
והביאור: רש"י מפרש "שתי אגנות, אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים" (וכוונתו לשלול הפירוש שגם הדם שזרק על המזבח שם תחילה באגנות) כי לרש"י הברית היה ע"י שתי סוגי הדם שבשתי האגנות, דהעולה שייכת להקב"ה ושלמים יש בהם חלק לבעלים, וע"י שזרק משה כל סוג דם בפני עצמו הרי זה גדר של ברית (כאילו עברו בני ישראל בין שתי חלקי הדם), כי על ידי הזריקה על בני ישראל נתאחדו ב' חלקי הדם [דהיינו שהברית היה על ידי ב' חלקי הדם שזרק על בני ישראל, ולא על ידי הדם שזרק על גבי המזבח, כי בדם שזרק על גבי המזבח לא מצינו כעין פעולת העברה בין שני בתרי העגל].
ועל פי זה מובן שהאחדות שעל ידי ברית זה חזקה ומעולה מהאחדות שעל ידי העברה בין ב' חלקי העגל בברית בין הבתרים, שבנוגע לבתרים נשארים הבתרים חלוקים, אך פה נתאחדו ב' חלקי הדם. כי האבות היו מרכבה להקב"ה, אך מ"מ יש כאן שני דברים המרכבה והרוכב, אך על ידי מתן תורה ניתן הכח להתאחד עם הקב"ה בתכלית היחוד.