איתא במדרש (ויק"ר פ"ב ב'): "בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא כו' במקדש ועשו לי מקדש". ומבאר הצמח צדק "משום דכתיב ואהיה להם למקדש מעט כו' אלו בתי כנסיות אם כן הרי שאין זז גם בעולם הזה".

וצריך להבין מדוע אין הצמח צדק מפרש כהמפרשים שזה ש"המקדש אינו זז גם בעולם הזה" פירושו שאף שהמקדש נחרב מכל מקום קדושת המקום לא בטלה (כמבואר ברמב"ם), שלפי זה "לי" קאי על בית המקדש עצמו ולא רק על בתי כנסיות?

ויש לבאר על פי מה שכתב הרמב"ם בספר המצות שכל מקום שנאמר לי הרי זה ציווי לדורי דורות ולא רק לפי שעה. ואם כן זה שמקום המקדש הוא קדוש שייך לחפצא דמקום המקדש אך לא לפעולת ומצות האדם. ולכן מפרש הצמח צדק שהכוונה הוא לחיוב דבנין בית המקדש - "ועשו לי מקדש" - שקיים לעולם, שהרי ישנו חיוב על האדם לבנות בית כנסת, מקום מיוחד לעבודת ה' (כשיטת הזוהר ועוד מפרשים).

והנה, עוד פירוש בזה שהציווי "ועשו לי מקדש קיים לעולם" הוא על פי מארז"ל "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד ואחד", והציווי לעשות משכן בכל אחד קיים לעולם. ויש לומר שיש לזה יסוד בהלכה, והוא שכל אחד יכול לקבוע בביתו הפרטי מקום לתורה ולתפילה, על ידי מעשה של בנין וכיוצא בזה, כגון על ידי בנין ועשיית ארון ספרים ושלחן שעליו לומדים ומתפללים. 

והנה, מצינו שהיה בבית המקדש הג' ענינים דתורה עבודה וגמ"ח, תורה: - סנהדרין, עבודה: קרבנות ותפילה, גמ"ח: לשכת חשאין שעניים מתפרנסים מתוכה בחשאי. וכך גם במקדש מעט של כל אחד - כולל נשים וטף - צריך להיות מקום (וארון) לתורה ולתפילה ו(קופת) צדקה לגמ"ח.