רש"י (כו, ה) מביא ב' דיעות באופן הנחת היריעות על המשכן: "נשתיירו ח' אמות התלויין על אחורי המשכן שבמערב ושתי אמות התחתונות מגולות, זו מצאתי בברייתא דמ"ט מדות אבל במסכת שבת אין היריעות מכסות את עמודי המזרח, ותשע אמות תלויות אחורי המשכן, והכתוב מסייענו ונתת את הפרוכת תחת הקרסים, ואם כדברי הברייתא הזאת, נמצאת פרוכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה". 

וצריך להבין הרי רש"י מפרש פשוטו של מקרא, ואם הכתוב מסייע לפירוש הש"ס אם כן מדוע מביא את שיטת הברייתא? וביותר קשה דלהלן (כו, יב) בנוגע ליריעות עזים מביא רש"י רק את פירוש הברייתא: "תסרח על אחורי המשכן לכסות שתי אמות שהיו מגולות בקרשים"?

ויש לומר שדעת הברייתא היא העיקר בפשוטו של מקרא, וזה שהביא גם את דעת הש"ס הוא רק מפני ש"הכתוב מסייענו", וגם זה באופן דסיוע בלבד אך לא מוכיח, כי הטעם להכריע כפירוש הראשון חזק יותר מהסיוע דהכתוב. והביאור: מבואר ברש"י כאן ש(לכולי עלמא) בצד צפון ודרום היו "שתי אמות התחתונות מגולות", ולכן סובר רש"י שהעיקר כדעת הברייתא שלפי"ז הקצה התחתון של היריעות היו באופן שוה מכל ג' הצדדים (משא"כ לדעת הש"ס הנה בצד מערב היה רק אמה אחת מגולה).       

ומפני שרש"י סובר שדעת הברייתא הוא העיקר לכן בפירוש על "וסרח העודף" מביא רק את דעת הברייתא ולא את דעת הש"ס (כנ"ל), כי לפי הש"ס החצי היריעה העודפת (שתי אמות) היתה אמה אחת ממנו מכסה את האמה התחתונה דהקרשים, ועוד אמה מונחת על הרצפה, ובפשוטו של מקרא הרי זה היפך הכבוד. 

וביאור דעת הש"ס - שיריעות עזים נגררו על הארץ - בפנימיות הענינים: בקדושה ישנם י' ספירות, משא"כ בלעומת זה ישנם י"א כתרין. והיריעות התחתונות מרמזות על האור המקיף את כל י' הספירות דקדושה שלכן היו במספר עשר, והיריעות העליונות מרמזות לאור עליון יותר שבכוחו לברר גם את הלעומת זה ולכן הם במספר י"א. ולכן היו נגררות על הארץ, כי ענינים הוא לברר גם את הארציות, שגם היא תהיה חדורה באור הקדושה.