כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ד, ה"ב): "בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים עביו אמה, וכיון שבנו בית שני נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקודש או ממדת קודש הקדשים לפיכך כו' והניחו אמה יתירה בין הקדש ובין קדש הקדשים ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שני פרוכות אחת מצד קודש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהם אמה כו'". 

וצריך להבין מדוע היו צריכים להניח אמה יתירה ולא די בפרוכת בין ארבעים דקודש ועשרים דקדש הקדשים? ומדוע לא עשו פרוכת אחת עביו אמה? ומדוע מביא הרמב"ם בהמשך דבריו "אבל במקדש ראשון לא היה אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר "והבדילה הפרוכת לכם" פסוק שמדבר במשכן?

והביאור: בגדר הפרוכת ישנם ב' ענינים: (א) ההבדלה בין הקדש לקדש הקדשים, כמו שנאמר "והבדילה הפרוכת לכם כו'". (ב) מסך על הארון, כמו שנאמר "וסכות על הארון את הפרוכת". וזהו הביאור בתיבת טרקסין, שרש"י מביא מהירושלמי שפירושה "לשון פנים חוץ" - הבדלה, ותוספות אומר שפירושו "טרוקו גלי שסגור היה לפנים ממנו הלוחות כו'" - מסך על הארון. ויש לומר שלדעת הרמב"ם עיקר גדר האמה טרקסין הוא שמפני שגדר המקדש הוא דירת קבע לכן צריך להיות הבדלה ע"י כותל (משא"כ במשכן שהוא דירת עראי היתה ההבדלה ע"י פרוכת), שהו"ע של קבע ועד שנקרא בשם מיוחד - דביר (וב' ענינים הנ"ל - ההבדלה ומסך על הארון - הם פעולתה ולא גדרה של האמה טקרסין). וזהו הביאור בזה שעשו אמה יתירה, ולא פרוכת שעוביה אמה, כי הרמב"ם מדייק ש"ביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון" שהאמה יתירה היא מצד גדרה של האמה טרקסין. וזהו שעשו שתי פרוכות מב' הצדדים, שעל ידי זה נתייחד מקום אמה זו בפני עצמו, משא"כ אם היתה  רק פרוכת אחת הרי נוסף על זה שפרוכת הוא ענין עראי, הרי על ידי פרוכת אחת שעוביה אמה לא נתייחד מקום זה כמקום נפרד בפני עצמו.

והנה, הזהר מבאר את הפסוק "את בית ה' ואת בית המלך": "בית ה' דאיהו בית המקדש כגון עזרות ולשכות ובית האולם והדביר כו' בית המלך דא קודש הקדשים". ומבאר אאמו"ר שד' חלקי המקדש שמונה - עזרות ולשכות ובית האולם והדביר - הם כנגד ד' אותיות שם הוי'. והביאור: בפשטות משמע שקדושת הדביר אינה כקדושת קדש הקדשים שהרי קדש הקדשים נתפרש בכתוב בפני עצמו. ולכן מחדש אאמו"ר שהדביר הוא כנגד אות יו"ד שמובדל לגמרי משאר האותיות ומזה מובן שהוא כקדושת קדש הקדשים, ורק שקדש הקדשים הוא למעלה מגדר גבול (מקום הארון אינו מן המדה), ו"אות" הוא כלי המגביל את האור, שזהו בחי' הדביר שהוא ענין המשכת קדושת קדש הקדשים (אות יו"ד, בחי' חכמה שבה שורה אור אין סוף) בעולם.