בענין כלאים בבגדי כהונה מצינו ב' דיעות, הרמב"ם סובר שרק באבנט היה כלאים, וההיתר ללבישת כלאים הוא רק בשעת העבודה. והראב"ד סובר שהיה כלאים גם באפוד, וההיתר הוא במקדש גם שלא בשעת העבודה.

והביאור בפנימיות הענינים: הבחיי מפרש טעם איסור כלאים. וי"ל בביאור אריכות לשונו שבעצם ישנם ב' פירושים: (א) כדי שלא לערבב קדושה עם הסטרא אחרא. והראב"ד סובר כשיטה זו, ולכן סובר שבמקדש שאין שם סטרא אחרא הותרה הכלאים, ולכן מסתבר שהיו גם בשאר הבגדים. (ב) וטעם השני של הבחיי הוא שלא לערבב שני כוחות (חסד וגבורה). ויש לומר שזהו על דרך שני שרים שכל אחד צריך לעבוד עבודתו. אך הנה כשעומדים לפני המלך אזי "עושה שלום במרומיו", ששני הכוחות יכולים להתחבר. וזהו שיטת הרמב"ם, ולכן סובר שההיתר הוא רק בשעת העבודה, שאז עומדים לפני המלך, וההיתר הוא רק באבנט שענינו הוא "הכון לקראת אלוקיך ישראל", שהוא מיוחד (לתפילה) לעמידה בפני המלך.