בסיפור המגילה צריך להבין מדוע היה צריך אחשורוש לשאול "מה לעשות במלכה ושתי" מאת "החכמים יודעי העיתים", הרי דין פשוט, גם על פי תורת חסד, שהמורד במלכות חייב מיתה? ובמענה ממוכן צריך להבין, הרי מה נוגע זה שושתי עותה "על כל השרים ועל כל העמים", הרי העיקר היא שעותה "על המלך לבדו"? 

ויובן בהקדים, שבענין השתיה כדת נאמר "כי כן יסד המלך גו'" וצריך להבין מדוע נאמר הלשון "יסד" ולא צוה? ועל "על כל רב ביתו" מפרש רש"י "על כל שרי הסעודה שר האופים ושר הטבחים ושר המשקים", וצריך להבין הרי לכאורה למה מזכיר את שאר השרים הרי בפסוק מדובר רק על השתיה, וביותר קשה מדוע מזכיר את שר המשקים באחרונה? 

והביאור בזה: "הדת" של אונס לשתות יין מכוסות גדולים הוא בשביל להראות את גודל ועושר המלך (כבסעודה הראשונה לכל שריו ועבדיו), אך מטרת הסעודה השניה היה "לעשות כרצון איש ואיש". וזהו הפי' "יסד" - שזהו היסוד ומטרת כל הסעודה, וממילא גם בנוגע לשתיה הנה "והשתיה כדת אין אונס" (היפך מהדת הרגיל). וזהו שאחשורוש שאל את החכמים, האם בסעודה שענינה "לעשות רצון איש ואיש" ישנו מקום לומר שושתי אינה צריכה לבוא היפך רצונה (אך מובן שישנם כמה טעמים לומר להיפך, שהרי פה ישנה ציווי מפורש מהמלך, ועוד טעמים). ולכן הוסיף ממוכן גם טעם אחר שושתי עותה "על כל השרים גו'". 

והנה, ידוע מארז"ל ש"המלך" שבמגילת אסתר קאי על הקב"ה. ועל פי הנ"ל יש לומר שבזה מודגש המעלה שבעבודת בני ישראל בזמן אחשורוש. שבשעת מתן תורה "כפה עליהם הר כגיגית", אך בזמן פורים היתה המסירות נפש לא מצד כפיה אלא "כרצון איש ואיש" - בבחירתם החפשית. 

וזהו שגדלה שמחת פורים עד ש"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע גו'", שיש לומר שזהו ענין "ונהפך הוא", שתמורת היין שנתן אחשורוש במשתה שלו "ויין מלכות רב", נעשה יין דקדושה - שמחה שלמעלה מהגבלה, ועד שגם כשכל המועדים בטלים (שלא תהיה חשיבות לשמחת המועדים לגבי שמחת הגאולה) שמחת פורים אינה בטלה.