לאחרי השלמת בנין בית המקדש אמר שלמה (מלכים א' פרק ח') "לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל" ומבואר בזהר שזה שפתח בעיר וסיים בדוד הוא מפני שהבחירה ברושלים תלויה בהבחירה בדוד מפני שבתחילה בוחר ה' בראש העיר ורק אח"כ בעיר. 

ויובן בהקדים שבדין נצחיות קדושת ירושלים ישנם ב' ענינים המבוארים ברמב"ם: (א) דין בבנין הבית, שמשנבנה בית המקדש "אין שם בית לדורות אלא בירושלים גו' זאת מנוחתי עדי עד". (ב) דין בקדושת ירושלים, שקדושתה נצחית "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה". וצריך להבין הרי לכאורה גם שילה היה בית קבוע שבו בחר ה', ואם כן מדוע בטלה קדושתה והרי "שכינה אינה בטלה"?

והביאור: בבחירת הקב"ה ישנם ב' אופנים (א) כדי להשלים מטרה מסוימת, שזהו אופן הבחירה בשילה, שהוא "המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם". (ב) הבחירה במקום זה היא רצונו ובחירתו בעצם, שבחירה זו היתה בירושלים "המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו" (ורק אחר כך נאמר "לשכן שמו שם"). וזהו כוונת הרמב"ם, שמפני שהבחירה היא מפני השכינה - שהשכינה בוחרת במקום זה בעצם לא עבור מטרה מסיומת, לכן אין הקדושה בטילה כי השכינה לא בטלה. 

והנה, בחירה עצמית שמצד הבוחר אינה שייכת למקום הנבחר אלא לבוחר, וזהו הטעם שהבחירה בירושלים תלויה בהבחירה בדוד, כי הבחירה בדוד היא בחירה נצחית ובחירה זו שייכת לנשמת דוד מפני שהיה עבד ה' ובטל בתכלית ולכן נתגלה בו כוחו יתברך שלמעלה משינוי, ומפני שמקומה של מלכות דוד היא בירושלים הנה בכח זה נעשה המקום הגשמי דירושלים מוכשר לקבל את הבחירה הנצחית. 

והנה, על דרך זה הוא הביאור במאמר חז"ל "משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע בו חודש של גאולה", דבחירת הקב"ה בעולם הוא ענין שהקב"ה בחר שזה יהי' המקום שבו יקיימו בני ישראל תורה ומצוות, ולכן "קבע בו ראשי חדשים ושנים" שזה נוגע להכשרת העולם לקיום התורה ומצוות של בני ישראל. אך מכל מקום גם לאחר בחירה זו העולם הוא מוגבל. והגאולה - היציאה מכל הגבלה - הוא רק על ידי זה ש"בחר ביעקב ובניו" - שבחר שהם יהיו אלו שיקיימו את התורה בעולם הזה, שעבודתם יהיה בעולם ועם העולם, ועל ידי זה "קבע בו" - שגם בעולם ישנה גאולה, שגאולה מצד עצמה היא למעלה מן העולם (על דרך המבואר לעיל שעל ידי הבחירה הנצחית בדוד נמשך בדרך ממילא ענין הנצחיות גם בירושלים).