כתב אדמו"ר הזקן בשולחנו (סוף סימן תצד): "נוהגין במדינות אלו שלא להתענות ושלא לומר תחנון מראש חודש עד ח' בו כו' לפי שמיד אחר ראש חודש התחיל משה להתעסק עימהם בענין קבלת התורה, שבשני בשבת היה ראש חודש ובשלישי בשבת אמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וברביעי אמר להם מצות הגבלה השמרו לכם עלות בהר וגו' ובחמישי אמר להם מצות פרישה שיפרשו מנשותיהן היום ומחר ויהיו נכונים ליום השלישי שהוא שבת שבו נתנה התורה". 

וצריך להבין מדוע מאריך אדמו"ר הזקן בפרטי ההכנה למתן תורה ואינו כותב כהמגן אברהם "(ג' ימים קודם שבועות אין מתענים) דהוי ימי הגבלה"? 

והביאור בזה: להמגן אברהם הימים שקודם שבועות הם ימים מיוחדים מפני הסמיכות למתן תורה – בדומה לכל ערב שבת ומועד (אלא שבזה גופא יש לפרש שזהו מצד הגברא - שהאדם צריך להתכונן, או גם מצד החפצא - שקדושת היום משפיעה גם ביום שלפניו). וזהו שהמג"א אומר "התחיל לקדשן לתורה". אך אדמו"ר הזקן סובר שבימים אלו ישנו תוכן וגדר מיוחד מצד עצמם. ובסגנון אחר: שבימים אלה התחיל ענין קבלת התורה (אף שמתן תורה היה לאחר זה). ולכן לשונו של אדמו"ר הזקן הוא "התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה" - שאז הותחל "ענין קבלת התורה". ולכן מאריך אדמו"ר הזקן בפרטי ימי ההגבלה כי בכל יום נעשה ענין אחר בקבלת התורה.

ויש לומר שג' הענינים שבההכנה למתן תורה (א) ממלכת כהנים (ב) הגבלה (ג) פרישה - הם כנגד ג' הענינים שישנם במתן תורה. דענין מתן תורה הוא לעשות שלום בעולם - שלום בין העולם להקב"ה - ובזה ישנם ג' ענינים (א) הגבלה – שלא יעלה להר בכלות הנפש אלא יהיה מחובר בעולם הזה כדי לפעול דירה בתחתונים (על ידי מצות עשה). אך כדי שעולם הזה לא יפעול בו ירידה צריך להיות מצות פרישה - שלא יהי' שקוע בעניני העולם (מצות לא תעשה). וכל זה נעשה על ידי שבני ישראל הם ממלכת כהנים. 

וג' ענינים אלו מרומזים בהתחלת ההכנה למתן תורה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", ש"ואתם תהיו לי" קאי על זה שבני ישראל מיוחדים אליו יתברך. ולאחרי זה באים שני סוגי העבודה "ממלכת כהנים" - פרישה, "וגוי קדוש" - הגבלה, שגם בענינים גשמיים בני ישראל הם "גוי קדוש".