מהלשון "עשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים" (אף שבין ראש השנה ליום הכיפורים ישנם רק ז' ימים) מוכח שבראש השנה ויום הכיפורים ישנם ענינים העצמי, ובנוסף לזה יש בהם ענין התשובה שמצד ענין התשובה שבהם נכללים ב"עשרת ימי תשובה". 

והביאור בזה: בר"ה ישנם ג' ענינים: (א) המצוה דר"ה, מצות תקיעת שופר. (ב) התשובה שהיא מבחי' בעל הרצון שלמעלה מהרצון דמצות, שלכן ביכלתה למלא את כל הפגמים שנעשים ע"י העדר קיום התומ"צ. (ג) העבודה ד"תמליכוני עליכם" שמגעת בעצמותו יתברך. 

והנה, מכיון שמצות היום בשופר לכן צריך לומר שבשופר ישנם ג' ענינים אלו. שבשופר ישנו (א) מצות שופר (ב) ובשופר ישנו ענין התשובה - כלשון הרמב"ם בהלכות תשובה "רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם" (שענין זה לא הובא בהלכות שופר כי פה המדובר הוא בענין התשובה שבשופר שלמעלה ממצות שופר). (ג) וע"י השופר נעשה "תמליכוני עליכם", שמגיעים בעצמות אוא"ס, וענין זה הוא למעלה מגילוי בשופר שלכן אינו מתגלה גם לא בדרך רמז.

וזהו שההכנה לתקיעת שופר הוא באמירת "יבחר לנו את נחלתינו", דאמיתית הבחירה חפשית הוא בעצמות, וע"י הביטול עצמי שבתמליכוני מגיעים בעצמותו ית' ששם בנ"י הם חד עם העצמות, ובוחר בהם מצד עצמו בבחירתו החפשית.