בגמרא (שבועות יא) ישנה פלוגתא שר"י סובר ש"בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר". וחכמים סוברים ש"יוה"כ מכפר עם התשובה". והנה, גם חכמים סוברים ש"עיצומו של יום מכפר" - שהכפרה שע"י יוהכ"פ הוא למעלה מהכפרה שע"י התשובה - ורק שחכמים סוברים שגילוי "עיצומו של יום" הוא דוקא ע"י התשובה.

והנה, הכפרה שע"י "עיצומו של יום" הוא ע"י שמתגלה הקשר העצמי דישראל והקב"ה. דהנה ישנם ג' מדריגות: (א) הקשר שע"י המצוות (ב) ולמעלה מזה הקשר שע"י התשובה (ג) ולמעלה מהתשובה הוא הקשר העצמי דעצם הנשמה.

וזהו הדיוק בלשון רז"ל "עשרה ימים שבין ר"ה ויוה"כ" (כולל ר"ה ויוה"כ), דתשובה הוא "בין ר"ה ויוה"כ" אך עצם ר"ה ויוה"כ הוא למעלה מתשובה, דעצם ר"ה הו"ע "תמליכוני עליכם", ועצם יוה"כ הוא "עיצומו של יום מכפר" – גילוי ההתקשרות עצמית דעצם הנשמה.   

ומרומז בזה שיוה"כ הוא "יום שנתחייב בה' תפילות", כנגד ה' מדריגות של הנשמה, ועיקר גילוי היחידה הוא בשעת נעילה שאז "ישראל ומלכא בלחודוהי". אך בכללות כן הוא בכל היום דיוה"כ, דכל היום הוא "יום שנתחייב בה' תפילות".