בפירוש רש"י הראשון נאמר: "לא הי' צריך להתחיל כו' אלא מהחודש הזה לכם כו' משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' שאם יאמרו אוה"ע לישראל ליסטים אתם כו' הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". 

וצריך להבין: מהו השאלה "מה טעם פתח בבראשית", דלכאורה חידוש העולם הוא ענין הכי עיקרי שצריך להיות בתורה? ובטענת האומות צריך להבין: הרי לא מוצאים טענת "ליסטים אתם" בכל הכיבושים דאומות העולם? ומדוע נכתבו בתורה כל הענינים שלאחרי הבריאה עד "החודש הזה לכם"?  

הביאור בזה: התורה היא ציווים והוראות לבנ"י לאחר מ"ת - שאז נעשו בנ"י "סגולה מכל העמים", ונעשו מציאות של בני ישראל (משא"כ לפני מ"ת הי' להם דין דבני נח). וא"כ קשה מדוע מתחילה התורה בסיפור בנוגע לזמן (ומצוות) שלפני מ"ת (ולפני שישנה מציאות של בנ"י)?. 

וע"ז מבאר רש"י שכל זה הוא הוראה לבנ"י בנוגע להנהגתם, במענה לטענת אוה"ע. והביאור: כשבני ישראל כבשו את א"י נעשית א"י ארץ קדושה, שמהות הארץ השתנתה ועתה היא שייכת לבנ"י. ועל זה טוענים אוה"ע שבכל כיבוש רק הרשות משתנית (וממילא יכולים לחזור ולכבשה), אך בנ"י הם "ליסטים" בכיבוש א"י, מפני שעתה אין לאוה"ע כל שייכות לא"י. דגם כש"מפני חטאינו גלינו" ה"ז "(מ)ארצנו".

וע"ז עונים בנ"י: "כל הארץ היא של הקב"ה הוא בראה" - שהקב"ה ברא את המהות דהארץ ולכן יכול ליתנה לבנ"י, וזהו "כל הארץ" - לא רק הבעלות שהוא ענין חיצוני אלא כל האיכות והפנימיות של הארץ היא של הקב"ה, ולכן יכול ליתנה לבנ"י.

"והוא בראה" - ומיד - "נתנה לאשר ישר בעיניו" – לבנ"י. ורק שהקב"ה רצה שבנ"י יקבלו את א"י לאחר שהיתה אצל אוה"ע, ולכן "ברצונו נתנה להם" – לאוה"ע – "וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". 

וזהו הביאור בזה שבתורה נכתבו כל הענינים שמבראשית ועד החודש. דכמו שהבריאה היתה בשביל התורה ואעפ"כ הי' הרבה זמן עד שניתנה התורה לבנ"י, עד"ז הוא בנוגע לא"י. שה' רצה שתהי' ביד אוה"ע, ובנ"י יקבלוה דוקא לאחרי ש"גר יהי' זרעך".

הביאור בפנימיות הענינים: אף שהתורה היא למעלה מהעולם, מ"מ התחלת הלימוד הוא מענה לאוה"ע – ליצה"ר שהוא הגוי שבכל אחד. ומזה באים ל"החודש הזה", שזהו לימוד התורה באופן שלמעלה מהעולם. 

ועל דרך שמלמדים את הולד את כל התורה כולה לפני שנולד, כדי שלימוד תורתו יהי' לא רק כפי הגבלת הנברא אלא באופן דבלי גבול, ולאח"ז משכחים אותו, כדי שהלימוד יהי' בכוחו וביגיעתו. 

ועד"ז הוא בתורה שהיא למעלה מהעולם, ונסעה וירדה בד' העולמות, אך דוקא מהעולם הכי תחתון – עולם הפשט - מגיעים לעצם התורה. וזהו ההקדמה לפירוש רש"י על התורה, שמגיעים ל"יינה של תורה" דוקא ע"י הלימוד בפשוטו של מקרא.