א. מי היאור קאי על התענוג בענינים גשמיים, שמזה בא קרירות לענינים רוחניים. והמכה הראשונה היה הפיכת הקרירות לחמימות דקדושה – דם. וצפרדע קאי על הקרירות, וזה שהצפרדעים באו בתנורים הוא ענין קירור החמימות לעניני עולם הזה.

והסדר מלמעלה הוא מתחילה "עשה טוב" - חמימות לעניני קדושה, ורק אח"כ "סור מרע" ביטול הקרירות לקדושה.

ב. "והבאתי וגו'" קאי על הגאולה העתידה, וההבטחה נאמרה בשעת יציאת מצרים. והנה, בענין "אשו משום חציו" מבואר שאף שבפועל בא ההיזק לאחר זמן, מ"מ החיוב הוא על ההבערה, כי נחשב כאילו ההיזק כבר נעשה אז. ומרובה מדה טובה, ולכן מפני שהקב"ה אינו חוזר מהבטחה לטובה, א"כ הרי בהכרח שתבוא הגאולה, וא"כ ה"ז כאילו ישנה כבר עתה.

והידיעה שהגאולה מוכרחת, וכאילו כבר באה ורק שצריכה לבוא בפועל ממש, היא נתינת כח להעבודה בזמן הגלות.