ידוע הסיפור שכ"ק אדמו"ר נ"ע בכה להצמח צדק ושאלו מדוע הקב"ה לא נתגלה אליו, ובמענה הצמח צדק ישנם ב' נוסחאות: (א) "אז א איד", (ב) "אז א איד א צדיק", "צו ניין און ניינציק יאר איז מחליט אז ער דארף זיך מל זיין איז ער ווערט אז דער אויבערשטער זאל זיך באוויזן צו אים".

הביאור בזה: ענין המילה הוא לא רק שלימות נוספת בעבודת אברהם אלא שפעל שלימות בכל עניני עבודתו עד אז. דכל המצוות שעשו האבות לא היה בהם כח העצמות  , ולכן לא נקבעה הקדושה בגשמיות, ודוקא ע"י המילה - שנצטוו עליה מהקב"ה, ולכן נקבע הקדושה בדבר גשמי. וא"כ זהו הגדלות דאברהם שגם בהיותו צ"ט ידע שעליו להוסיף שלימות בכל עניניו הקודמים.

הביאור בב' הנוסחאות: לכאורה מה מוסיף הנוסח הראשון ("אז א איד") על הנוסח השני ("אז א איד א צדיק")? הביאור: הנוסח הראשון הוא מצד למעלה, מצד כח המאציל, שמצד הקב"ה אין חילוק בין גדול וקטן, וממילא אין הבדל בין כל אדם לצדיק, ולכן פשוט שגם צדיק צריך למול את עצמו. והנוסח השני הוא מצד הרגש האדם, שמצד האדם ה"ז חידוש שגם צדיק צריך למול את עצמו.