יש לבאר הקשר בין שמו של אדמור הזקן וכינויו – שניאור זלמן ו"בעל התניא והשו"ע" - לפרשת וארא, שבו חל ברוב השנים יום הסתלקותו, שאז מתעלים כל מעשיו ותורתו ועבודתו.

והביאור: ענינו של אדה"ז הוא חיבור תורת הנגלה ותורת הנסתר, וזה מרומז בשמו "שניאור" – שני אור, שני האורות דנגלה ונסתר. וזהו השייכות להתחלת פרשת וארא שהקב"ה אמר למשה "יש לי להתאונן גו' ולא הרהרו אחק מדותי כו'". דלכאורה צריך להבין איך שייך שלמשה יהי' חסרון באמונה? והביאור: שמשה ענינו חכמה, והקב"ה בחר בו להיות הגואל ממצרים כי הקב"ה רצה שהגאולה תהיה באופן המובן בשכל דקדושה, וא"כ משה – בחי' חכמה דקדושה – שואל "למה הרעותה". אך הקב"ה התאונן כי התכלית הוא שבחינת האבות, שהם המדות שמושרשים למעלה מהחכמה – נסתר – יתגלו בשכל דקדושה – נגלה.

והנה, גם בענין הנסתר גופא פעל אדה"ז חיבור נגלה ונסתר, שהרי אדה"ז גילה את פנימיות התורה בשכל אנושי. ועד שע"י החלק השני דספר התניא גילה איך ש"אין עוד" גם בעולם, שזהו ענינו של שמו השני – "זלמן" – אותיות לזמן, שזמן קשור עם העולם.