במאמר דיום ההילולא מרומז כללות עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהדגיש שצריך להפיץ את המעיינות בכל מקום, ושהעבודה דהפצת המעינות צריכה להיעשות בזריזות. דבהתחלת המאמר מבואר שעולם הזה הוא המקום שהי' "עיקרי בתחילה", ולכן מקום שנראה שאין שייך שם קדושה ה"ז שינוי בחיצוניות מכפי שהיה בתחילה, ומפני שזהו שינוי החוזר לבריתו אין זה שינוי אמיתי.

אך יכול להיות עצת היצר שמפני שסו"ס "לא ידח ממנו נידח" וכל הניצוצות יתבררו, א"כ אין נוגע העבודה שלו, וע"ז הוא ההוראה דסיום המאמר ש"אין אדם שליט לומר המתינו לי עד שאצוה לביתי", שלכל ניצוץ ישנו זמן קבוע מתי יתברר, ולכל ניתוץ ישנו אדם שעל ידו צריך להתברר, וא"כ העבודה צריכה להיות בזריזות.