א. המבול לא היה רק עונש אלא גם טהרה. ועד"ז בנוגע ל"מים רבים" דטרדות הפרנסה, שהגם שנראה שהם מבלבלים, מ"מ הם מטהרים, כי עי"ז מתבטל האדם ממציאותו ונעשה כלי לקדושה.

ב. במי המבול ישנם "תהום רבה" – הטרדות דענינם גשמיים, "וארובות השמים" – הטרדות בעניני עסקנות ציבורית, וגם טרדות אלו הם מבול, וכדי להינצל מהמבול צריך להיכנס לתיבות התורה והתפילה.

ג. אין הכוונה שעל האדם לדאוג רק לעצמו, אדרבא עליו להביא לתיבה גם את אשתו ובניו -  תלמידיו המקבלים ממנו - שדוקא עי"ז יקבל את הסיוע מלמעלה שלימוד תורתו ותפילתו תהי' כדבעי. ועל האדם להכניס לתיבה גם את "כל החי גו'", כל הענינים שבהשגחה פרטית יש לו שייכות אליהם, ויאבדו לולא השפעתו.

ד. ישנו מאמר ד"ה "אמר ר"ע אשריכם ישראל" שנאמר בפרשת נח (תרס"ז), והקשר לפרשת נח הוא שב' הענינים ד"לפני מי אתם מטהרים" "ומי מטהר אתכם" הם ב' המדרגות דתשובה על עבירות והתשובה ד"והרוח תשוב גו'", שזהו ב' הענינם דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שהם ב' הענינים דתיבת נח – תיבות התורה ותיבות התפילה. 

העבודה ד"והרוח תשוב" הו"ע המס"נ ששייכת לכל אחד, כי כל שבירה ששובר את עצמו הוא מסירות נפש כי "מה לי קטלא כולא ומה לי קטלא פלגא". וגם הגדול צריך לדעת שללא העבודה דמסירות נפש אין לו שייכות לקדושה כמו שנאמר "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח". 

והכוונה דהיציאה ממציאותו, הוא שגם כשחוזר למציאותו יורגש בו העבודה הקודמת.