ישנם ב' סוגים בקרבנות הכהנים בפרשתנו: (א) הקרבנות שמקריב הכהן גדול בכל יום – שזהו מצד המעלה דכהונה שבא על ידי זה שלא חטאו בעגל (ב) והקרבנות דשבעת ימי המילואים שבאו (על כל פנים מקצתם) לכפר על העגל שעשה אהרן. ויש לומר שכל זה קשור עם פורים כי בכמה שנים קורים פרשת צו לפני פורים. 

וביאור הענין: "בלילה ההוא" הוא "תקפו של נס" שלכן צריך להגביה את קולו. וישנם ב' ביאורים בזה: (א) שעל ידי שהאור – הנס – בא למקום החושך הרי זה הוראה שזהו אור גדול ביותר שיכול להגיע גם במקום רחוק, ועל דרך שהגבהת הקול יכול להגיע מרחוק. (ב) וביאור עמוק יותר שההעלם מעורר את תוקף הגילוי, וכמו שכשאדם רוצה שדבריו יגיעו למרחוק הוא מגביה את קולו, זאת אומרת ש"בלילה ההוא" גופא הוא הסיבה לתקפו של נס, שההעלם גופא מתהפך לאור.

והנה כל זה מרומז בציוני הצמח צדק ללקוטי תורה פרשתנו, שבמאמר "ביאור מעט ע"פ ואכלתם אכול", בביאור ענין זה קרבן אהרן ובניו מציין לדיבור המתחיל יביאו לבוש מלכות, ששם מבואר שראשית הגילוי דקו וחוט הוא בחכמה דאצילות. ויש לומר שבהוספת "עיין שם" מרמז הצמח צדק להמשך הביאור שקו וחוט היו על פי צמצום ומקום פנוי שלא להיות גילוי בחי' א"ס. דזהו בדוגמת ביאור הא' הנ"ל, שע"י שהקו וחוט בקעו את הצמצום רואים שזהו אור נעלה ביותר. וזה שייך לסוג הא' בקרבנות הכהנים, שהאור שלהם האיר גם בחושך - כששאר בני ישראל חטאו בעגל, ולכן זה מורה על מעלתם לכוהנה.

ובד"ה "והי' אור הלבנה", בביאור קרבנות שבעת ימי המילאים, מציין לד"ה "חייב אינש לבסומי בפוריא, דלכך אין שום שם במגילת אסתר". ויש לומר שבהוספת "עיין שם" מרמז להמשך הביאור שקריאת המגילה הוא על דרך קורא בתורה שקורא וממשך גילוי האור. דזהו בדוגמת ביאור הב' הנ"ל שהחושך עצמו ממשיך את הגילוי אור, שמההעלם דאסתר שאין בו שום שם באים למגילה ענין הגילוי. וזה שייך לסוג הב' בקרבנות הכהן – לכפר על העגל, על ידי תשובה מאהבה שזדונות נעשים לו כזכיות - ענין האתהפכא.