הביאור הפנימי בפסוק "על כל דבר פשע גו'": כללות הפסוק מדבר על האדם שקיבל את נשמתו כפיקדון מהקב"ה, ובשבועה - שהרי "משביעין אותו תהי צדיק", ובסוף פשע ולא שמר על נשמתו. והפשיעה הוא מפני שישנו יצר הרע שמתחלק לד' סוגים: "שור" - נגח, "חמור" - שגם בתקופת תמוז קרירא ליה, "שה" - "שה פזורה ישראל" שהולך אחר השפעת הסביבה שזהו עיקר היצר הרע בדור זה, "שלמה" - מלשון "בגד בוגדים גו'". 

והעצה לזה הוא "עד האלוקים" - דיינים, מתחיל מהדיין הראשון משה, ואתפשטותא דיליה שבכל דור, שהו"ע התקשרות לנשיא. "ישלם שניים לרעהו" הוא ענין שמהפך גם את היצר הרע לעבודת ה'.

ב. אמרו חז"ל "מגיד דבריו ליעקב", ואם כן גם הקב"ה מקיים את הציווי "אם כסף תלוה". והביאור: הקב"ה נותן כוחות לכל אחד מבני ישראל, וכוחות אלו ניתנו להוצאה על עניניו הפרטים (דלא כפקדון שאסור להשתמש בה). וההוראה היא שצריך ללמוד חסידות בכל יום מבלי הבט על מעמדו ומצבו, גם אם עבר על איסור דאורייתא באותו יום. והטעם הוא מפני שהנתינת כח לעבודה בא ממדריגה שבה אין מעשה התחתונים תופס מקום, שזהו שצריך להבהיר ש"עמי, עמי ונכרי עמי קודם". 

והנתינת כח הוא מצד "כסף" מלשון "נכסוף נכספת" שזהו מצד האהבה עצמית לבני ישראל.

"לא תהיה לו כנושה": שאם אין לאדם מה להשיב אזי אסור לדרוש ממנו, ואם כן הקב"ה אינו מבקש מאיתנו לשלם לו בקו השמאל, כי בקו השמאל אין יכולים לפעול, ואם כן הקב"ה יתנהג בקו הימין במדת החסד והאהבה.

ג. במדרש איתא שכשנותנים גמ"ח לעני הרי זה באמת גמ"ח להקב"ה. וא"כ הקב"ה משלם בלי גבול (כפי שזה שייך בעולם - המשכת בלי גבול בגבול). והנה, גמ"ח הוא "בין לעניים ובין לעשירים", וא"כ כולם צריכים להשתתף ולתת מעות לגמ"ח שומרי שבת (ששומרי שבת הוא מן הסתם המטרה דהגמ"ח, דהגמ"ח הוא לכולם).