ברש"י (כ, כז): "כי יהי' בהם אוב גו': כאן נאמר בהם מיתה ולמעלה כרת, עדים והתראה בסקילה, מזיד בלא התראה בכרת, ושגגתם חטאת, וכן בכל חייבי מיתות שנאמר בהם כרת". 

צריך להבין מדוע מעתיק רש"י בדיבור המתחיל תיבות "כי יהי' בהם", ולא "מות יומתו"? ומדוע מביא בדיבור המתחיל רק "אוב" ולא "ידעוני"? ומהיכי תיתי בפשוטו של מקרא שמזיד בלא התראה בכרת, דלכאורה יש לומר ששני הפסוקים קאי על התראה והחילוק הוא שבעדים חייב סקילה ובלא עדים חייב כרת? 

והביאור: הקושי שרש"י בא לתרץ הוא מדוע נאמר לעיל (כ, ו) "כי תפנה אל האובות", וכאן נאמר "כי יהיה בהם אוב". ועוד מדוע לא נאמר פסוק זה בסמיכות ללעיל? ועל זה מתרץ שלא נאמרו ב' הפסוקים בסמיכות כי מדובר בשני סוגי אוב, שלעיל קאי על"מזיד בלא התראה בכרת", שללא התראה הרי זה סוג אחר של אוב, ואילו פה הכוונה לעדים והתראה. וזה מרמז הכתוב בתיבות "יהיה בהם". ד"יהיה" הוא לשון של וודאות, ורק כשישנם עדים הרי זה בוודאות, וההדגשה ד"בהם" הוא שזהו ברצונם (שאין זה מצד ההכרח שאז הרי זה מחוץ להם), ומובן שכשישנה התראה הרי זה מגדיל את ה"מזיד" ורצונו הוא "בהם", שמונח בפנימיות בזה.

ורש"י ממשיך "וששגתם חטאת" (ולא כרת), שמזה רואים שגם בלא התראה הרי זה נחשב מזיד (דלא כהסברא שבלא התראה הרי זה נחשב שוגג, וגם בשוגג חייב כרת), וחיוב כרת הוא רק במזיד, דאילו בשוגג חייב חטאת ולא כרת. 

אך עדיין קצת קשה מדוע לא נאמר פסוק זה לעיל, ועל זה ממשיך רש"י "וכן בכל חייבי מיתות שנאמרו בהם כרת", שבין ב' הפסוקים בנוגע לאוב, נאמרו עוד חייבי כרת, והכתוב רוצה להשמיענו שגם בשאר חייבי מיתות שנאמרו בהם כרת החיוב דכרת הוא גם בלא התראה. 

והנה, בגמרא ישנה מחלוקת האם אדם שעבר על אוב וידעוני חייב חטאת אחת או שתי חטאות. ורש"י אומר "ושגגתם חטאת", לרמז שששגה של אוב או ידעוני חייב חטאת אחת, אך אם עשה שניהם חייב שתי חטאות. ולכן מביא רש"י בד"ה "כי יהיה בהם אוב" (ואינו מביא או ידעוני), כדי לרמז שחלוקים הם. 

ועל פי זה יובן הקשר דפסוק זה - סיום פרשת קדושים - עם שם הפרשה. דלכאורה בשלמא חטאת – קדשים – קשור עם שם הפרשה, אך חיוב מיתה אינו קשור עם שם הפרשה. אלא שבפסוק זה מרומז ענין של חטאת – קדשים – "ושגגתם חטאת" ועד לקדשים לשון רבים, שהעובר על אוב וידעוני חייב ב' חטאות. דבסיום הפרשה ישנם דינים בנוגע לקדשים – חטאת, וקדשים לשון רבים – שהעובר על אוב וידעוני חייב ב' חטאות. 

וזה קשור עם סיום הלקוטי תורה בפרשתנו, ששם נתבאר שצריך לחקוק בזכרונו את כל התורה אך מפני צוק העתים כו' לפחות יחקוקו במוחו חמשה חומשי תורה וסדר קדשים.