איתא בפרשתנו "שמן זית זך". והנה, שמן שבתורה הוא פנימיות התורה, דשמן מפעפע בכל הדבר, ובעבודה הנה בלימוד נגלה דתורה יכול להיות שהלימוד לא יפעול על האדם, משא"כ לימוד החסידות, בחי' שמן, שמפעפע ופועל בכל האדם. וענין שמן שבשמן - שמן שבפנימיות התורה - הוא לא ההשגה שבחסידות אלא האלוקות שבה, שפועל ביטול באדם – "כתית".

ב. תכלית כל העבודות שבמשכן הוא העבודה דמזבח הקטורת, שלכן הציווי דמזבח הקטורת נאמר בסוף פרשת תצוה לאחרי כל עניני המשכן, דבעבודת הקטורת היה רק הכהן לבדו, ד"וכל אדם לא יהי' באוהל מועד" בעת הקטרת הקטורת. ובעבודה הוא ענין שתכלית העבודה הוא רק להקב"ה לבדו ללא פרסום, על דרך מתן בסתר ללא "תמונות". 

ג. אמרו חז"ל שמשה נתקשה במעשה המנורה עד שאמר לו הקב"ה לזרוק זהב באש ויצאה המנורה. וצריך להבין מדוע נתקשה דוקא במנורה. והביאור: משה נתקשה איך שייך שהשראת השכינה תהיה בדבר גשמי דוקא - ועד שהמנורה היא "עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". ועל זה אמר לו הקב"ה שהשראת השכינה באה מלמעלה על ידי שהאדם זורק (לא רק התפילה שלו ולימוד התורה שלו, אלא גם) את עניניו הגשמיים לתוך אש האהבה שבלבו.