מעלת תשובה עילאה בערב יוהכ"פ שהיא בשמחה רבה וממשיכה את כל צרכי בנ"י בגשמיות ורוחניות ותוספת עילוי בזה ביוהכ"פ עצמו כשהחיות היא מהרעב עצמו; "כל האוכל ושותה בתשיעי" פועל את העלוי הבא ביוהכ"פ עצמו בכח "עיצומו של יום", כי "מעלה עליו (אותו) הכתוב" - ופועל בו רוממות - "כאילו התענה כו'"; השייכות ד"תשיעי" לכללות העבודה בזמן הגלות (תשע פרות, תשע שירות וכיו"ב), ומזה באים לעשירי (יוהכ"פ) השייך ללעתיד לבא ובפרט בשנת נסים; הסיום בחלוקת שליחות־מצוה לצדקה וחלוקת "לעקאח" ע"ש "לקח טוב נתתי לכם", נתינה של הקב"ה וע"ש (אותיות) "חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", חלק מהעצם - התאחדות עם הקב"ה.

מעלת זמן הכניסה ליוהכ"פ כתשובה על העבר ומקור כל הברכות לשנה הבאה; תלמידי הישיבות העומדים מעל עניני העולם ואפילו למעלה מהגלות (כרשב"י) הם "ראשיכם" של בני ישראל, וביחד עם זה - הם הממשיכים את הברכות למטה; תלמידי "תומכי תמימים" תומכים וממשיכים את התמימות בכל בני ישראל ע"י היותם דוגמא חי'.

מעלת ברכת כהנים שכוללת כל הברכות; הטעם שקבעו לאומרה בברכות השחר והקשר לעשי"ת בכלל וליוהכ"פ בפרט; קביעות דערב יוהכ"פ ויוהכ"פ בערב ש"ק ובש"ק - בפנימיות הענינים; הקשר דהמשכת הברכות (מלמעלה עד למטה מטה) ל"משכיל לאיתן גו' מצאתי דוד עבדי"; ברכות פרטיות על סדר הא"ב; חלוקה לצדקה ופעולתה לזירוז הגאולה.

שלימות העבודה - בנשמה בגוף דוקא, והקשר לתורה - "לא בשמים היא", ובשלימות - בתלמידי הישיבה ש"תורתם אומנתם" ללא כל דאגה אלא שהעולם (גוף) מסייע ללימוד התורה; השייכות ליוהכ"פ - היום שבו בני ישראל דומין למלאכים בהיותם נשמות בגופים, והקשר לקביעות יוהכ"פ בשבת ולשנת אראנו נפלאות.