כשאאמו"ר קיבל סמיכה מר' חיים בריסקר הובא שאלה בפניהם, ששכחו לערב עירוב חצירות בערב סוכות. ואאמו"ר אמר שהסוכה עצמה מערבת.

והביאור בפנימיות הענינים: ההתחלקות בין בני ישראל הוא מצד הגוף, ומצד נר"נ שהיא הנשמה המלובשת בגוף, אך מצד בחינת המקיף דחיה יחידה – בחינת הסוכה – כל ישראל מיוחדים ומעורבים.

אך לכאורה צריך להבין הרי הכוחות מקיפים הם למעלה מכוחות הגלויים וא"כ איך זה שייך לאכילה גשמית?

ויובן בהקדים שבסוכה ישנם ב' ענינים הפכיים, שמצד אחד הסוכה הוא דירת עראי אך מצד שני צריך להיות "תשבו כעין תדורו". והביאור פנימי בזה הוא שהלימוד דסוכה הוא שכל הענינים הגשמיים צריכים להיות בבחינת עראי, ולא העיקר. אך על ידי שממשיכים קדושה בדברים הגשמיים הרי זה נעשה דירת קבע – דירה לו יתברך.

וזהו שהמקיף דסוכה פועלת גם על המאכלים הגשמיים כי ענין הסוכה הוא המשכת המקיף בדברים הגשמיים.