"ויאמר אלוקים יהי אור" (א, ג). צריך להבין מדוע  נברא האור בראשונה, הרי כל מטרת האור היא לשמש את שאר הנבראים, וא"כ מדוע נברא האור עוד לפני שאר הברואים (ואם הטעם הוא כדי שהאור יהי' מוכן לצומח חי מדבר - שהם נהנים מן האור - א"כ מדוע נברא האור לפני הדומם)?

והנה, חז"ל אמרו שהאור שנברא בהתחלת הבריאה נגנז לצדיקים לעת"ל, וקשה דאם הקב"ה רצה לגנוז את האור א"כ למה בראו לכתחילה בהתחלת הבריאה? 

והביאור: האור היא מטרת הבריאה, ועד"מ מאדם שעוד לפני שמתחיל את הבניה בפועל מונח אצלו "סוף מעשה", מטרת הבנין, ורק אח"כ מתחיל לבנות. והנה ענין זה ישנו למטה מפני שכן הוא למעלה בהנהגת הקב"ה, ולכן נברא האור בתחילה, כי דבר ראשון צריך להיות מטרת הבריאה - אור.

אך הקב"ה גנז את האור, ויובן ע"פ משל הנ"ל שבעת הבניה כשהאדם מתעסק בבניית פרט מסוים אזי מטרת כל הבנין הוא בהעלם ומתגלה רק עד כמה שנוגע לבניית פרט זה.

והנה האור נגנז בתורה כי התגלות מטרת הבריאה, לעת"ל, היא ע"י לימוד וקיום התורה.

וההוראה: בהתחלת כל יום צריך לומר "מודה אני" - שעי"ז נרגש המטרה הכללית. ומטרה זו צריכה לחדור (בהעלם על כל פנים) בעבודת כל היום.

http://www.sichos.net/1#TOC--