לפי רש"י - שאינו מפרש מאומה על הפסוק "ויאמר הנחש (ג, ד)" - צריך לומר שהפירוש שהנחש דיבר הוא שאז הי' טבעו לדבר. וע"י החטא ניטל ממנו כח הדיבור. אך לפי"ז אינו מובן למה לא נתפרש ענין כללי זה בקללת ה' לנחש. והביאור: כשהכתוב אומר "כי עשית זאת" ההדגשה בזה הוא העשיה שגרם לחטא, והוא הדיבור, ולכן "ארור אתה מכל" הוא שניטל ממנו כח הדיבור במדה כנגד מדה "כי עשית זאת".

ופירוש "מכל חית השדה" הוא שכל החיות משמיעים קול, משא"כ הנחש (שאינו משמיע קול אלא כמין נשיפה). ובטעם שהנחש גרוע יותר מכל חית השדה (ולא הספיק זה שניטל ממנו הדיבור) הוא מדה כנגד מדה, כי לפני החטא הי' "ערום מכל", ולכן עכשיו הנה "ארור מכל".

וההוראה: אם בצד הלא טוב אפשר להתהפך מן הקצה אל הקצה עאכו"כ שכן הוא בצד הטוב.

http://www.sichos.net/1#TOC--