ואף שבגמרא לא נזכר ימי שמחה אלא "הלל והודאה", יש לומר שלהרמב"ם קושית הגמרא "מאי חנוכה" אינה על עצם היו"ט דחנוכה אלא על זה שהיו"ט הוקבע בהלל והודאה, וע"ז אומרת הגמרא שזהו מפני הנס דפח השמן, שמורה על הצלה רוחנית ולכן ההודאה הוא בענין רוחני – הלל והודאה. אך כל זה הוא בהוספה על הנס דניצחון המלחמה שהיתה הצלה גשמית וא"כ ישנו חיוב שמחה בסעודות להודות על ההצלה הגשמית.