איתא בגמרא (שבת כא, ב): "פליגי בה תרי אמוראי חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסים וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאים, וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ואין מורידין".

והנה משמע שיש נפק"מ לדינא בין הטעמים ומבואר בספרים שהמחלוקת בין הרמב"ם לתוספות -

שלהרמב"ם ה"מהדרין מן המהדרין" הנה כל אחד מבני הבית מוסיף כנגד ימים היוצאין, שההוספה ד"המהדרין מן המהדרין" הוא "על המהדרין" דנר לכל אחד ואחד, שכל אחד מוסיף והולך. ולתוספות בלילה הראשון מדליקים רק נר אחד וכל לילה מוסיפים נר א' לכל בני הבית, כי רק באופן זה ישנו היכר באיזה יום עומדים - 

תלוי בהטעמים דלעיל שאם הטעם הוא "כנגד ימים היוצאים" פוסקים כהתוספות כדי שידעו מנין ימים היוצאים, ואם הטעם הוא משום ד"מעלין בקודש" אז פוסקים כהרמב"ם שהרי אין צריך היכר וממילא "המהדרין מן המהדרין" מוסיפים על ההידור דהמהדרין.

ובעומק יותר הנה זהו החילוק בן גברא לחפצא, שאם הטעם הוא כנגד ימים הנכנסים אז זה נוגע להחפצא של חנוכה, ואם הטעם הוא משום דמעלין בקודש אז הטעם הוא רק ענין בהגברא בהנהגת האדם בכלל שצריך להעלות בקודש. 

- והנפק"מ אם לאחרי שהדליק נר אחד הביאו לו עוד נרות האם יכול לברך על הדלקתן, שאם ההידור הוא בהחפצא של חנוכה אזי יכול לברך אך אם ההידור הוא רק בהגברא אז אינו יכול לברך -

וזהו שרש"י מדייק "פרי החג: בקרבנות דפרשת פנחס. מעלין בקודש ואין מורידין: מקרא ילפינן ליה במנחות בפרק שתי הלחם", וכוונת רש"י להדגיש שענין זה אינו שייך לחנוכה אלא הוא ענין בכלל בשייכות להנהגת האדם.  

ונפק"מ אם בליל ח' יש לו פחות מז' נרות - פחות מההידור דיום האתמול, שלמ"ד שהטעם הוא "כנגד ימים היוצאים - שההידור הוא חלק מגוף המצוה דנר חנוכה - צריך להדליק את כל הנרות שיש לו. אך למ"ד שהטעם הוא "מעלין בקודש" - שאין לזה שייכות לעצם מצות נר חנוכה - הנה מסתבר שידליק
נר איש וביתו - עצם המצוה - שאם יוסיף עוד נרות יעבור על "אין מורדין". ולכן יקיים רק את עצם המצוה כתיקונה - נר איש וביתו.