שנינו באבות פרק ה': "בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות". 

צריך להבין איך אפשר לומר שהכוונה בבריאת העולם הוא "להיפרע מן הרשעים", ובפרט שמקדים "להיפרע מן הרשעים" ל"ליתן שכר טוב לצדיקים"?

והביאור: בהקדים קושיא כללית מדוע אין המשנה מונה את התורה שניתנה בעשרה דברות בין הדברים שהם במספר עשרה?

ויש לומר שמספר עשרה הוא ענין של שלימות רק מפני שכך עלה ברצונו ית' להאציל עשר ספירות – "עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר". וגם לאחר שעלה ברצונו שעשר יהי' מספר השלם אינו מוכרח בזה ח"ו ויכול לשנות ענין זה. ולכן אין המשנה מונה את התורה, כי אדרבא העשרה מאמרות שבתורה הם הטעם שעשרה הוא מספר חשוב.  

והנה, גם בעבודת האדם ישנם ב' ענינים אלו. עבודת הצדיקים הוא השלימות כפי שנקבע בעולם, "עשרה" - עבודה בעשר כוחות הנפש – עבודת הצדיקים. ועבודת התשובה הוא למעלה מהעולם ואינה מוגדרת בגדרי העולם, "אחד" – יחידה שלמעלה מהעולם.

וזהו הביאור בזה שהעולם נברא "בעשרה" שהוא שלימות הבריאה ועבודת הצדיקים. אך במאמר אחד יכול להיבראות (לא רק לפני ששת ימי בראשית אלא גם עכשיו - שביכולת האדם (ע"י התשובה) להתעלות למעלה משלימות הבריאה.

וזהו "להיפרע מן הרשעים" שענין פירעון הוא פריעת חוב, שעושה תשובה ומשלים את החוב להקב"ה, ו"מאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות" הו"ע שמאבדים את ההגבלה שבעולם ולכן מקדים את ענין התשובה שהיא למעלה מגדרי הנבראים, ועוד שעי"ז מבררים גם את הזדונות שאין ביכולת הצדיקים לבררם.