א. על הפסוק "אשה כי תזריע וילדה זכר" אמרו רז"ל "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה". אך זהו הסדר עתה, אך לעתיד לבוא יהיה "איש ואיש יולד בה", שגם כשאיש מזריע תחילה יולדת זכר. ועל דרך זה, מבואר בלקו"ת, שעל ידי שמחה של מצוה יולדת זכר, מפני ששמחה פורץ את כל הגדרים, ובפרט שמחה של מצוה שבא על ידי שמרגישים איך שהמצות מקשרים את האדם עם רצונו ית' הבלי גבול. ועל דרך זה לעתיד לבא, שהעצמות יתגלה וממילא יתבטלו כל ההגבלות. 

והנה מבואר בלקו"ת שישנה מעלה ב"איש מזריע תחילה" – כשההתעוררות באה מלמעלה – שאז האור הוא גבוה יותר. וישנה מעלה ב"אשה מזרעת תחילה" – כשההתעוררות באה על ידי האדם – שאז ההתעוררות הוא בפנימיות. ולעתיד לבוא יהיו ב' המעלות.

וזהו שתשרי הוא הזמן שבחר הקב"ה בעולמו וקבע בו ראשי חדשים ושנים, שהעבודה דתשרי הוא העבודה דמלמטה למעלה, ולכן ההארה היא מוגבלת. משא"כ ניסן הוא חודש של גאולה, שהוא גילוי אור הבלי גבול מלמעלה למטה.

(וזהו טעם לדעת רבי אליעזר, והקא סלקא דעתך דרבי יהושע, שהגאולה העתידה תהיה בתשרי, מצד המעלה דעבודת המטה שהאור בא בפנימיות. אך ההלכה היא כרבי יהושע שבניסן עתידים להיגאל כי לעתיד לבוא יהיו ב' המעלות: גילוי האור הבלי גבול הבא מלמעלה, והאור הבלי גבול יאיר בפנימיות).  

ב. האור החיים מפרש ש"אשה כי תזריע" קאי על זריעת המצות ומעשים טובים, ועל ידי זה יולדת זכר – גאולה העתידה שהיא בבחינת זכר שיש לה קיום (דלא כהגאולות שלפני זה שהיה גלות אחריהם). 

והנה, שם אשה הוא על שם "כי מאיש לוקחה זאת". ובעבודה, נקראים בני ישראל אשה כשמרגישים שכל מציאותם הוא מה'. אך גם כשבני ישראל הם בדרגא זו צריך להיות מעשה בפועל – זריעה בפועל. 

והמשכת הגאולה, שהיא בחינת זכר, הוא על ידי עבודה ד"זכר" - "איש דרכו לכבוש", שהוא ענין כיבוש העולם, ובתוקף ד"אל יבוש בפני המלעיגים". שעל ידי זה באים ל"וביום השמיני ימול" - מילה אותיות מל י"ה – הסרת כל המעלימים על שם י"ה. ובאים ל"ומל ה' אלוקיך את לבבך".