חודש אייר מיוחד בזה שישנה מצות ספירת העומר בכל יום מימי החודש, והמצוה קשורה עם עצם הזמן. והנה, בכלל ישנם חילוקים במשך החודש מפני חילוקי צירופי שם הוי' שבארבע השבועות דהחודש (דבב' שבועות הראשונות מאיר בעיקר בחינת י"ה, ובב' שבועות האחרונות מאיר בחי' ו"ה). והנה על ידי ספירת העומר מודגש שאין שינויים במשך החודש, שהרי הספירה היא בכל יום בשוה. והוא על ידי הראשי תיבות דחודש אייר, אברהם יצחק יעקב רחל, שהם ד' רגלי המרכבה, דעל ידי הביטול דמרכבה אין שייך שינויים כי כל ענינו הוא אלוקות.      

ב. הפסוק "משכני אחריך נרוצה" קאי על פסח, ספירת העומר, ושבועות. דבפסח היה גילוי אלוקות מלמעלה שפעל התעוררות בנפש האלוקית, וזהו "משכני" לשון יחיד. ואחר כך בספירת העומר מבררים את נפש הבהמית עד שגם נפש הבהמית רוצה להתקשר להקב"ה, ולכן נאמר "נרוצה" לשון רבים. וענין "נרוצה" שייך דוקא לנפש הבהמית שהרצון שלו הוא בתוקף, משא"כ נפש האלוקית, להיותו בר שכל, שמצד עצמו אינו שייך למרוצה, אך על ידי שמברר את נפש הבהמית הנה המרוצה של נפש הבהמית פועל גם על נפש האלוקית. ו"הביאני המלך חדריו" קאי על חג השבועות.

וזהו שהתורה אומרת "ממחרת השבת" - אף שהכוונה היא ממחרת הפסח, והצדוקים טעו בזה - כי לבירור נפש הבהמית צריך נתינת כח מהמשכה שלמעלה מסדר השתלשלות – "ממחרת השבת", דשבת ענינה שלימות הקדושה בהשתלשלות, ו"מחרת השבת" הוא למעלה מהשתלשלות. 

ג. הדין הוא שאם שכח לספור ספירת העומר פעם אחת אזי אינו יכול לספור בברכה, כי ישנם שיטות שספירת כל המ"ט ימים הוא מצוה אחת, וממילא אינו יכול לספור בברכה כי חסר לו בכללות המצוה. ויש לומר הביאור בזה (דלכאורה אם הכל הוא מצוה אחת אזי מדוע אומרים ברכה בכל לילה ולא רק בתחילתו או בסופו): המצוה היא לספור בכל לילה את המספר דלילה ההוא, שני שלישי וכיוצ"ב. ואם כן אם חסר ליל שני אינו יכול לומר שהיום בלילה הוא היום השלישי שהרי לא ספר את היום השני.

והנה, ישנה חקירה האם מנין הוא מציאות או שהמצוה עושה את המנין למציאות. ונפקא מינא בקטן שנתגדל באמצע ימי הספירה, דלפי הדיעה שזהו מצוה אחת, הנה יתכן שהמנין שלפני בר מצוה אינו נחשב מנין כי זה לא היה מנין מדאורייתא, וענין שמדרבנן אינו יכול להצטרף למנין מדאורייתא. אך לפי הנ"ל, שהמצוה בלילה זו היא לספור את המנין דלילה זו, אם כן יש לומר שהמנין שלפני בר מצוה מצטרף כדי לפעול שלילה זו יקרא יום רביעי (לדוגמא), כי אף שהמנין שלפני בר מצוה אינו מצוה מדאורייתא, מכל מקום הוא חשוב מנין כי אומרים "מצותיה אחשביה" גם במצוה דרבנן.

והנה, מכאן הוראה בנוגע למצות שאנו עושים בזמן הזה, שאף שאינם בשלימות "כמצות רצוניך" מכל מקום אין לזלזל בהם, כי הם הכנה לימות המשיח, ועד שכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות.