לקוטי שיחות ח"א ע' 281 (בחוקותי-ל"ג בעומר)
קיצור
על הפסוק "אם בחוקותי תלכו" נאמר בגמרא ש"אם" הוא לשון תחנונים, ובקשת הקב"ה מישראל לקיים את המצוות הוא גם הבטחה ש"לא ידח ממנו נדח". עוד פירוש ב"אם בחוקותי" הוא ש"בחוקותי" קאי על החוקים שלמעלה מטעם ודעת, וכוונת הכתוב הוא שצריך לקיים את כל המצוות בקבלת עול, אך בקבלת עול ישנו גם תענוג, ועד לתענוג בלי גבול כי זהו תענוג האדון, וזהו "תלכו" דהליכה אמיתית היא בלי גבול. וגם על זה ישנה ההבטחה שכל אחד מישראל מובטח שסוף סוף יקיים את המצות בחיות וקבלת עול.
והנה, מבואר בלקו"ת שהקללות הם באמת ברכות נעלות ביותר, והצמח צדק מבאר שזהו הפירוש בגמרא שרשב"י שלח את בנו לר' יונתן בן עמסיי ור' יודא בן גרים כדי שיברכהו, והם אמרו לו לשון שנראה כקללה, ורשב"י ביאר שבאמת זהו ברכה. שמפני שענינו של רשב"י הי' לגלות פנימיות התורה לכן היה יכול לגלות שהיסורים הם בחינת י"ה, ולעתיד לבוא יזכו ל"כצאת השמש בגבורתו", ורשב"י היה יכול לגלות זאת כי הוא היה במדרגת לעתיד לבוא.
דהנה, בתניא ישנם כמה עצות איך לקבל יסורים באהבה, בחלק ראשון מבאר שלעתיד לבוא יבוא הטוב באופן גלוי, אך לזה צריך לחכות עד לעתיד לבוא. באגרת הקודש מבאר שעל ידי שמתבונן שהיסורים הם בפנימיות אהבת ה', ד"רחץ הוי' את צואת בנות ציון", על ידי זה יתגלה האהבה בטוב הנראה והנגלה, אך לעצה הזאת דרושה התבוננות. ובמקום אחר באגרת הקודש מבאר שהיסורים הם נסיון, ואם כן מיד שעומד בנסיון מתבטלים היסורים, וממילא מספיק רק מעט יסורים כי יכול לעמוד בנסיון מיד. אך גם לעצה זו צריך לעמוד בנסיון, ודוקא על ידי מדרגת רשב"י - מצד גילוי פנימיות התורה - רואים מיד שזהו טוב הנראה והנגלה.
והנה, בהילולא דרשב"י נכללים כל מעשיו של בעל ההילולא. וזהו ביאור הסיפור המובא בכתבי האריז"ל שר' אברהם הלוי התפלל תפילת נחם בל"ג בעומר במירון, ורשב"י הקפיד והקפידא הזיקא. דלפני נשמות גבוהות כרשב"י לא נחרב הבית, ובהילולא דרשב"י מתגלה ענין זה ולכן אין לומר נחם.
והנה במדרש מסופר שאחד מתלמידי רשב"י נתעשר וכו' ותלמידים אחרים קינאו בו, ורשב"י לקחם לבקעה ונתמלאה דנרי זהב ואמר שמי שלוקח יתמעט חלקו בעוה"ב. והנה מזה שלא מצינו שהיה שם דינרי זהב לאחרי זה משמע שמן השמים לקחו את הדינרי זהב, ואם כן קשה מדוע אין המדרש אומר שהנס השני שמשמים נטלו הוא גדול יותר מהנס הראשון (כפי שאומר המדרש בהמשך לסיפור דר' שמעון בן חלפתא שלאחר זה)? והביאור: מפני שמעלתו של רשב"י הוא ענין הגילוי לכן בנוגע לרשב"י אין להדגיש את הנס שמשמים לוקחים כי זהו היפך ענינו.
והנה, מבואר בלקו"ת שהקללות הם באמת ברכות נעלות ביותר, והצמח צדק מבאר שזהו הפירוש בגמרא שרשב"י שלח את בנו לר' יונתן בן עמסיי ור' יודא בן גרים כדי שיברכהו, והם אמרו לו לשון שנראה כקללה, ורשב"י ביאר שבאמת זהו ברכה. שמפני שענינו של רשב"י הי' לגלות פנימיות התורה לכן היה יכול לגלות שהיסורים הם בחינת י"ה, ולעתיד לבוא יזכו ל"כצאת השמש בגבורתו", ורשב"י היה יכול לגלות זאת כי הוא היה במדרגת לעתיד לבוא.
דהנה, בתניא ישנם כמה עצות איך לקבל יסורים באהבה, בחלק ראשון מבאר שלעתיד לבוא יבוא הטוב באופן גלוי, אך לזה צריך לחכות עד לעתיד לבוא. באגרת הקודש מבאר שעל ידי שמתבונן שהיסורים הם בפנימיות אהבת ה', ד"רחץ הוי' את צואת בנות ציון", על ידי זה יתגלה האהבה בטוב הנראה והנגלה, אך לעצה הזאת דרושה התבוננות. ובמקום אחר באגרת הקודש מבאר שהיסורים הם נסיון, ואם כן מיד שעומד בנסיון מתבטלים היסורים, וממילא מספיק רק מעט יסורים כי יכול לעמוד בנסיון מיד. אך גם לעצה זו צריך לעמוד בנסיון, ודוקא על ידי מדרגת רשב"י - מצד גילוי פנימיות התורה - רואים מיד שזהו טוב הנראה והנגלה.
והנה, בהילולא דרשב"י נכללים כל מעשיו של בעל ההילולא. וזהו ביאור הסיפור המובא בכתבי האריז"ל שר' אברהם הלוי התפלל תפילת נחם בל"ג בעומר במירון, ורשב"י הקפיד והקפידא הזיקא. דלפני נשמות גבוהות כרשב"י לא נחרב הבית, ובהילולא דרשב"י מתגלה ענין זה ולכן אין לומר נחם.
והנה במדרש מסופר שאחד מתלמידי רשב"י נתעשר וכו' ותלמידים אחרים קינאו בו, ורשב"י לקחם לבקעה ונתמלאה דנרי זהב ואמר שמי שלוקח יתמעט חלקו בעוה"ב. והנה מזה שלא מצינו שהיה שם דינרי זהב לאחרי זה משמע שמן השמים לקחו את הדינרי זהב, ואם כן קשה מדוע אין המדרש אומר שהנס השני שמשמים נטלו הוא גדול יותר מהנס הראשון (כפי שאומר המדרש בהמשך לסיפור דר' שמעון בן חלפתא שלאחר זה)? והביאור: מפני שמעלתו של רשב"י הוא ענין הגילוי לכן בנוגע לרשב"י אין להדגיש את הנס שמשמים לוקחים כי זהו היפך ענינו.