עיקר ההוראה ממעשיו תורתו ועבודתו של בעל ההילולא נמצא בהמשך ההילולא, ומבאר שם ב' ענינים עיקריים: (א) ענין הזריזות בעבודת ה'. (ב) ועשיית דירה לו ית' בתחתונים.

והנה, בזה ישנם ג' פרטיים: (א) "לו" - לעצמותו. (ב) "דירה" - בקביעות. (ג) "בתחתונים" - ההתעסקות גם ב"תחתונים" דתומ"צ. וג' ענינים אלו תלויים זה בזה. דרק כאשר הכוונה בהעבודה הוא בשביל העצמות ולא בשביל מציאות האדם, אזי העבודה היא בלי שינויים, ואינה תלויה במצב ורגש האדם, והעבודה היא בכל עניני תומ"צ גם בעניני מעשה בפועל.

והנה, רואים את הנ"ל בחיי בעל הילולא. דכל חייו היו במסירות נפש בלי שינויים. והמסירות נפש הי' גם בשביל עניני "תחתונים" שבתומ"צ גופא, סידור כיתות למורי הוראה בפועל, והפצת מצוות מעשיות בין בנ"י, וחינוך תשב"ר.

וההוראה: צריך לחזק את הלימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובפרט בחלק או"ח. והשתדלות בחינוך תשב"ר על טהרת הקודש ללא לימודי חול. או על כל פנים רק המוכרח לכל הדיעות וכו', ורק לאחר "ראשית עריסותיכם תרימו וגו'" כשהילד עייף וכו'.

ואז רואים את ההצלחה בפועל ממש, כמו שרואים שמבלי הבט על זה שעל פי טבע לא הי' מקום להצלחת השתדלות בעל ההילולא, הנה היום רואים את פירות עבודתו, שרואים יהודים מהמדינה ההיא שמקיימים תורה ומצוות מפני שלאבותם או למדריכם היה קשר ומגע עם שלוחי בעל ההילולא.