עה"פ (ג, יד) "ויאמר אלקים אל משה אהיה אשר אהיה" איתא במדרש: "אמר ר' יוחנן אהיה לאשר אהיה ביחידים אבל במרובים על כרחם שלא בטובתם גו'". והנה דוקא במצרים לא נגאלו היחידים שלא רצו להיגאל, אך בגאולה העתידה נאמר "אתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל" –כל יחיד ויחיד.

דהנה הטעם שאלו שלא רצו להיגאל לא נגאלו, אף שגם עובדי עבודה זרה מבני ישראל נגאלו, הוא מפני שבשעת הגאולה נתגלה שכל אחד מישראל הוא "בני בכורי ישראל", ולכן צריכים להיגאל, אך אלו שלא רצו להיגאל התנגדו לגילוי זה ולכן לא נגאלו (על דרך ש"עיצומו של יום" אינו מכפר על כרת דיומא מפני שהאיסור דיום הכיפורים מנגד לגילוי ד"עיצומו של יום").

והנה, לפני מתן תורה היה היחיד יכול לבחור בדבר שהוא היפך טבעו, כי בחירה היא מהעצם שלמעלה מטבע האדם. אך במתן תורה בחר הקב"ה בבני ישראל, ובחירה היא מהעצם שלמעלה מהשייכות טבעית דאב ובן, והבחירה נגעה בעצם כל אחד מישראל, שפנימיות רצונו ובחירתו הוא בהקב"ה, ולכן סוף סוף הבטיחה תורה שכל אחד מישראל עתיד לעשות תשובה.