ברש"י (יג, ה) "ובו תדבקון: הדבק בדרכיו גמול חסדים קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב"ה". 

וצריך להבין: הרי ענין הדביקות בהקב"ה כבר נאמר בפרשת עקב "ולדבקה בו", ששם מפרש רש"י שהכונה היא לדבק בתלמידי חכמים, ולפני כן "את ה' אלוקיך תירא ובו תדבק ובשמו תשבע" מפרש "ותעבוד בו ותדבק בו ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו אז ובשמו תשבע". וצריך להבין טעם שינוי הפירושים בפסוקים אלו. 

ועוד צרך להבין מדוע נקט דוקא ב' דוגמאות לגמילות חסדים ("קבור מתים בקר חולים") ומדוע בסדר זה דוקא? ובפרט שבפרשת עקב על הפסוק "אחרי ה' אלוקיכם תלכו" מפרש "מה הוא גומל חסדים אף אתה גמול חסדים" ואינו מביא דוגמא לגמילות חסדים. 

והביאור: בכלל דביקות ענינו אהבה, כמו "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב" ומיד לאחרי זה נאמר "ויאהבה". ולכן בפרשת ואתחנן על הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם" אין רש"י מפרש מאומה כי מובן בפשטות. אך בפסוק "ולדבקה בו" שבסוף פרשת עקב אי אפשר לפרש כן כי בהתחלת הפסוק נאמר "לאהבה את ה' אלוקיכם". ואם כן צריך לומר שזהו דביקות ממש שבא לאחר האהבה, ועל זה מקשה "וכי אפשר לדבקה בשכינה" אלא הפירוש הוא "הדבק בתלמידי חכמים". 

והנה בפרשתנו נאמר "ובו תדבקון" בהמשך להציווי על נביא שקר, שענינו הוא "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה'", ואם כן קשה לומר שהפרט ד"ובו תדבקון" שבא לאחר כמה וכמה פרטים קאי על אהבה כשכללות הפרשה מדברת על האהבה, ומפני שזה בא לאחר כמה ענינים עד "ואותו תעבודו", שמזה משמע ש"ובו תדבקון" הוא למעלה מהענינים הקודמים, קשה לומר ש"ובו תדבקון" קאי על דביקות בתלמידי חכמים. ולכן מפרש רש"י שקאי על "גמול חסדים" "כמו שעשה הקב"ה", שרק דברים אלו אנו מוצאים שהקב"ה עשאם באופן שבדוגמתם לא היה האדם מחוייב בזה,  שהרי בבקור חולים דאברהם בודאי היו אנשים אחרים שבאו לבקרו, ובקבורת אהרן, שעל זה קאי "קבור מתים", שהקבורה היתה יכולה להיות על ידי בני ישראל. 

מיינה של תורה: ישנה גמ"ח שבכלל קיום המצוות אך אז נרגש מציאותו של האדם המצווה. אך בגמ"ח שעניניו "ובו תדבקון", יותר מהציווי, אין נרגש מציאות האדם רק הדביקות. 

ומזה בא האדם לדביקות בהקב"ה עד לאופן שבדרך ממילא עושה האדם מה שהקב"ה עושה.