ישנה חקירה האם סימני בהמה הם סימנים הגורמים – שהם הסיבה לטהרה - או רק סימנים המבדילים – שמראים שהבהמה טהורה אך הסימנים עצמם אינם הגורמים את הטהרה. ויש לומר שאפילו אם הם סימנים המבדילים צריך לומר שישנה שייכות בין הסימנים לתוכן ענין הטהרה. 

והביאור: ענין האכילה המורה על כללות עבודת האדם להעלות את הדצ"ח לבחינת מדבר האמיתי שהוא בחינת האדם שעל הכסא. 

וכדי שהעבודה תהיה כדבעי, שעושה אותה לשם עבודת ה' ולא מצד טבעו, צריך שיהיה "מפרסת פרסה" שמורה שעושה את כל סוגי העבודה, קו הימין וקו השמאל, שאז רואים שהעבודה אינה רק מצד טבעו. והפרסה צריכה להיות חלוקה לגמרי, זאת אומרת שהעבודה בב' הקוין צריכה להיות לא רק בחיצוניות אלא גם בפנימיות. 

אך גם לאחר כל זה אינו יכול לסמוך על עצמו וצריך לברר עוד פעם, אצל אחרים, לראות אם עבודתו היא כדבעי – בחינת "מעלה גרה". 

ב. בלקוטי תורה מובא המשל על חודש אלול ממלך בשדה. והנה, כשהמלך בא לשדה צריך האדם לזהירות נוספת שלא יחשוב שיכול להישאר במעמדו ומצבו שהרי המלך בא איליו.

בפרי עץ חיים מובא שאלול ראשי תיבות "אשירה לה' ויאמרו לאמר". והנה, פירוש "לאמר" הוא שזה שייך לכל הדורות, שעל ידי הקשר להוי' שלמעלה מהשתלשלות הנה "כי גאה גאה", שהאדם נמצא למעלה מהשרים והנהגת הטבע.