איתא בגמרא (שבת פח, ב) שהמלאכים טענו להקב"ה "תנה הודך על השמים", ומשה השיב להם "כלום אתם עושים מלאכה כו' משא ומתן יש ביניכם כו' יצר הרע יש ביניכם כו' מיד הודו לו כו'".

והנה, מבואר בספרים שיסוד טענת המלאכים הוא דינא דבר מצרא, ומפני שהמלאכים והתורה הם בשמים ממילא המלאכים הם ברי מצרא. ומבואר בספרים כמה וכמה תירוצים על טענה זו (ומהם: בר מצרא שייך רק בקרקע. בר מצרא שייך רק במכירה ולא במתנה. בר מצרא אינו שייך בנוגע לקרובים, ומשה הוא קרוב). אך לכאורה קשה בכל התירוצים, שהרי העיקר חסר מן הספר, שתירוצים אלו לא נרמזו כלל בתשובת משה להמלאכים?  

והביאור: נתינת התורה למטה הוא כדי שבני ישראל יעשו דירה לו יתברך בתחתונים שבו ישכון הקב"ה בכל עצמותו, ובבר מצרא הדין הוא שאם הבר מצרא רוצה את השדה לזריעה ואחר רוצה אותה לדירה נותנין אותה לדירה. וזה נרמז בתשובת משה שהדגיש שהתורה צריכה להינתן למטה ("יצר הרע יש ביניכם וכו'") כדי לעשות לו דירה.

דהנה על ידי עשיית הדירה בתחתונים מעלים את כל סדר ההשתלשלות כמשל הליווע"ר שעל ידי שמגביהים את החלק התחתון דהבנין עולה כל הבנין.

ויש להוסיף שהדירה לעצמותו יכולה להיעשות דוקא על ידי התחתונים. כי הכח לברר את התחתון הוא התחדשות שבא מכח העצמות המחדש מאין ליש, ודוקא בני ישראל מחדשים ופועלים מיש לאין. וזה נרמז בתשובת משה "אב ואם יש לכם", דדוקא בני ישראל הם בחינת אב ואם המולידים מציאות חדשה - דירה לעצמותו.