חג השבועות קשור עם משה דוד והבעש"ט. ויש לומר שישנה נקודה משותפת ביניהם, וכל אחד מוסיף ענין מיוחד בנקודה זו.

והביאור בזה: במתן תורה נעשו כל בני ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש", שהם למעלה מהעולם, כמו מלך, שכל בני המדינה צריכים לתת לו את כל הצטרכויותיו והוא למעלה משאר בני המדינה.

אך הכח לגלות בחי' זו - שבני ישראל הם למעלה מהעולם - הוא על ידי ג' מנהיגי ישראל אלו. דמשה המשיך וגילה בחינה זו בדור המדבר שהיו בפועל למעלה מהעולם וחיו על ידי ניסים שלמעלה מהטבע. ודוד המשיך בחינה זו לבני דורו, לאחרי שבאו לארץ נושבת והיו צריכים להתעסק בדרכי הטבע, אך מכל מקום היו בארץ ישראל ש"עיני ה' אלוקיך בה כו'" שרואים השגחה פרטית בגילוי, ויודעים שהטבע הוא רק כלי לברכת ה'. והבעש"ט המשיך בחינה זו גם בחושך הגלות כאשר "החושך יכסה ארץ", וגילה ש"מלא כל הארץ כבודו" וה' משגיח בהשגחה פרטית על כל אחד בפרטיות.

והנה, בכל אחד מישראל ישנם ג' בחינות אלו. דבשעה שלומד תורה הוא למעלה מהעולם ומקבל ממשה. ובשעת התפילה - בקשת צרכיו – שצריך לבקש עבור דברים גשמיים אך יודע שברכת ה' היא תעשיר - הוא בחי' דורו של דוד, ומקבל מדוד. וכשמתעסק בעניני העולם, גמ"ח, הוא מקבל מהבעש"ט.