העבודה דעשרת ימי תשובה הוא תשובה תפילה וצדקה. והנה גם לאוה"ע ישנם מעין ענינים אלו, אך הם חלוקים באופן עיקרי מכמו שהם אצל בנ"י. דהנה, התרגום של תשובה הוא "רעפענטענס" שמשמעה חרטה, שמתחרט על העבר ורוצה להתחיל דרך חדש, אך תשובה ענינה ששב אל מהותו האמיתי. ולכן תשובה שייכת לכל אחד גם לצדיק וגם לרשע.

והתרגום של תפילה הוא "פּרייער" שמשמעה בקשה, אך תפילה פירושה חיבור עם הקב"ה, ולכן תפילה שייכת לכולם גם לאלו שאין חסר להם.

והתרגום של צדקה הוא "טשערעטי" שמשמעה חסד, שפירושה שבאמת אין מגיע למקבל ורק שהנותן נותן מטוב לבו. אך פירוש צדקה הוא מלשון צדק, שהנותן מחוייב בנתינת הצדקה כי הכסף ניתן לו מהקב"ה בפיקדון, ומפני שהקב"ה נותן לו - אף שהקב"ה אינו מחוייב - וא"כ גם הוא מחוייב לתת צדקה במדה כנגד מדה. 

ב. מהלשון "עשרת ימי תשובה" משמע שמהתחלת ר"ה ועד סוף יום כיפור הוא ענין אחד. שהתחלת העבודה הוא בהתעוררות בקול פשוט, ולאח"ז באים להעבודה דיוה"כ בבגדי זהב - שענינה שהגביר אינו יכול להסתפק בלימוד התורה וצריך לתת צדקה, ובגדי לבן - שכשנמצא בפנים, בקודש הקדשים שבנשמתו, צריך שיהי' לו בגדי לבן שעניניו הרוחנים יהיו נקיים מגשמיות וחומריות. 

ביום הכיפורים צריך כל אחד להיכנס לקה"ק של נשמתו - מקום הלוחות שבו התורה הוא באופן דאותיות החקיקה - שהתורה חקוקה בו.