א. במדרש: "מלך וכו' קשה עלי פרדתכם וכו' אמר לאוהבו בואו ונגלגל אני ואתה וכו'". בהקדים הביאור בלשון "פרדתכם" - שהפירוד הוא מצד בנ"י ולא מצד הקב"ה. והנה, הפירוד מהקב"ה בא ע"י הפירוד בין בנ"י גופא.

והנה האחדות דבנ"י בחג הסוכות היא ע"י ד' מינים שונים שבאים ביחד, ולכן לאחר המצוה שייך פירוד. משא"כ בשמע"צ שהשמחה היא ע"י הריקוד ברגלים מבלי הבדל בין המדרגות דהבנה והשגה, הנה האחדות היא אחדות בעצם ולכן נמשך על כל השנה. 

ב. השמחה היא ע"י הריקוד ברגלים כי השמחה צריכה להיות בלי גבול (והשמחה שע"י ההשגה היא מוגבלת).

ג. סיום התורה הוא "לעיני כל ישראל" – האחדות דכל ישראל ע"י גילוי הנשמה, שאז נרגש שכל אחד מישראל הוא חלק מהעצם, ולכן יכול להיות "ואהבת לרעך כמוך" כי השני הוא "כמוך ממש" – חלק מעצם אחד. וזהו הפירוש ב"ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" דענין האחדות יכול להיות רק בעניני קדושה, דבעניני הרשות אין זה איגוד אמיתי כי (א) האחדות הוא רק בענין אחד (ב) וגם בענין זה האחדות הוא רק בחיצוניות – במעשה - אך כל אחד בא לענין מצד הרצונות והרגשים ומציאות שלו. (ג) ומפני שכל אחד נשאר במציאותו לכן כשעניני האיגוד יפריעו למציאותו יתבטל האיגוד. 

וזהו הקשר ל"בראשית ברא" – שהאדם מרגיש שהוא אינו מציאות אמיתי כי כל עניניו הגשמיים והרוחניים הוא מקבל מהקב"ה שמהוה את כל הבריאה בכל רגע. וזהו הקשר ל"וזאת הברכה אשר ברך משה" – שמקבל את כל עניניו מאתפשטותא דמשה ע"י הביטול דצאן לרועה. וא"כ כשמרגיש שכל ענינו הוא מהקב"ה – "בראשית ברא" – אזי הוא בביטול למשה – "וזאת הברכה אשר ברך משה", ואזי כל ישראל הם באחדות – "לעיני כל ישראל". 

וזהו השייכות להתחלת התורה – שאז מתחילים ללמוד את התורה באופן נעלה יותר – שיכול לחשוב שאינו מוכן לזה, וע"ז הוא ההוראה ד"לעיני כל ישראל" שכשמתאחד עם שאר בנ"י הלומדים תורה  ע"י התמיכה ביששכר, אזי יש לו חלק בתורתם. וגם אם היה יכול ללמוד ולא למד, הנה בשמח"ת יכולים לתקן את כל הענינים ע"י קו השמחה. 

וע"י שמגלה – "ברא" לשון גילוי - את האלוקות שבו שהיא נשמתו, מגלה את האלוקות שבשמים ובארץ ("ברא" מלשון גילוי, "אלוקים" את האלוקות שב"את השמים ואת הארץ") והסימן לגילוי הנשמה שלו הוא האחדות עם כל ישראל – "לעיני כל ישראל".