לכאורה הוא פלא ביותר שאדם הראשון - יציר כפיו של הקב"ה - חטא בחטא עץ הדעת ולא היה יכול לשלוט ביצרו לכמה שעות. אך הענין, שככל שהדבר נוגע ביותר כך מתגבר היצר הרע בענין זה. ולפעמים ענין של מנהג נוגע יותר - על דרך "אבוך במאי הוי זהיר טפי" - ועל ענין זה ישנו התנגדות גדולה מהיצה"ר.

והנה, חוה לא נצטותה מהקב"ה באופן ישיר, ויש לומר שאילו נצטותה לא היתה חוטאת, ואדה"ר הי' ניצול מהחטא. וזהו שבנוגע למ"ת אמר ה' למשה "כה תאמר לבית יעקב" – לנשים - ורק אח"כ "ותגיד לבנ"י", כי דוקא ע"י "בית יעקב" ישנו הקיום גם אצל בני ישראל. 

וההוראה: האשה היא עקרת הבית ולכן צריך להשתדל בדרכי נועם ודרכי שלום שיהי' לה חיות ו"קאך" בתומ"צ.